מעשה רקח על הלכות שביתת עשור· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ד
טיט שהוא לח וכו'. נתבאר שם ופי' רש"י שלחלוח הטיט הוי עונג קרוב לרחיצה ע"כ. ומבואר דדרך ישיבה אינה אלא במלבושיו ואין בשרו נוגע בטיט ואפ"ה אסור מחמת הלחלוח והטור והרב ב"י סימן תרי"ג העתיקו אסור להצטנן בטיט לח וכו' והכל הולך אל מקום אחד ודו"ק.
לא ימלא אדם וכו'. שם דף ע"ח א"ר פפא כסא דכספא מלא אסור חסר שרי. דפחדא אידי דאידי אסור משום דמשחל שחיל רב אשי אמר כסא דכספא חסר נמי אסור משום דמזדריב ופי' רש"י מלא אסור שמא ישפכו מים על הבשר, משחל שחיל פולט מים שבולע וכו', דמזדריב מחליק ונשמט מידו וישפכו המים עליו ע"כ. ולפ"ז הדבר מבואר דלשון מילוי דנקט רבינו הכא ר"ל לשים בו מים כמו לא ימלא אדם קערה שמן וכיוצא ותדע דיהיה טעמא לכלי חרס שמים נזחלין מדפניו וטעם זה שייך אף בחסר כמבואר בחוש הטבע. ומ"ש גבי כלי מתכות שמא ינתזו וכו' כן פירש הרי"ף והביאו הרב המגיד ז"ל ואפשר דנכלל בו גם פירוש רש"י ז"ל אכן מה שיש לעמוד בדברי רבינו אם מותר להצטנן בכלי חרס חסר שלא כנגד המים דמדכתב שהמים נזחלין מדפניו משמע דדוקא כנגד המים אסור ושלא כנגדן שרי וזו היא דעת הרב כנסת הגדולה שם ואף שלא כתב כן אלא בדרך אפשר עיי"ש. ולענ"ד נראה אחרי המחילה הראויה אין נראה כלל דכיון דאיכא טעמא דשמא ינתזו שכתב רבינו גבי כלי מתכת דשייך נמי בכלי חרס פשיטא דלטעם זה הכל נאסר אפילו בחסר ומבואר הדבר דהטעם שאמרו בכלי חרס שהמים נזחלין אינו אלא לאשמועינן דאיסורו בריא ואין כאן שמא משא"כ בכלי מתכת דאין טבעם ללחלח מבחוץ אמנם לענין דינא כל היכא דאיכא למיחש לשמא ישפכו בכל מין כלי יש לאסור מלבד דעינינו הרואות בכלי חרס דטבעו ללחלח אף שלא כנגד המים. והרי הביא הרב ז"ל שם דעת רבינו יונה דאסר להדיא בין מלא בין חסר בלי שום חילוק כלי עיי"ש והטור ז"ל כתב דיש אומרים דבכלי חרס אפי' רקנים לגמרי אסור [ועל כרחך היינו טעמא כמ"ש] ואף דלא קי"ל הכי אנן בדידן יש לנו לומר דבאית בהו מים מיהא יאסר כולו מלבד מה שהכרחנו ונראה פשוט. ושם בגמרא אמרו שמותר להצטנן בתינוק ובפירות ורבינו השמיט תינוק דנלמד מדין פירות שהזכיר. ומבואר דלא גזרו אלא בדבר המלחלח כגון טיט לח או כלי מלא מים משום תענוג בליתא דרחיצה.