אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות שביתת עשור· רבי מסעוד חי רקח

פרק ב · הלכה ח

הלכה ז

חולה שיש בו סכנה וכו'. כל דברי רבינו נתבארו שם דף פ"ב ופ"ג. ובמ"ש רבינו הולכים אחר הרוב וכו'. מדברי הרב המגיד ז"ל נראה דהכוונה אחר הרוב אפי' להחמיר וכו' ולהקל אף במחצה על מחצה דספק נפשות להקל [כ"כ בפירוש המשנה] ואחר הבקיאים שכתב ז"ל רוצה לומר דכל זה איירי בשוים אבל אם יש בהם יותר בקיאים מהאחרים אפילו שהם שוים במנין הולכים אחריהם אפילו להחמיר וכל זה כשהחולה אינו אומר כלום וכו' ע"כ. ויש לדקדק אם ג' בקיאים אומרים צריך וג' שאינם בקיאים כמותם והחולה עמהם אומרים אינו צריך דמצד הבקיאים איכא תרי למעליותא חדא שהם בקיאים ועוד שאומרים צריך דאפילו בשוים אזלינן לקולא. ולאידך גיסא נמי כיון שהחולה עם אותם שאומרים אינו צריך הוו להו רבים לגבי הבקיאים ולא חיישינן בעלמא לבקיאים נגד הרוב וכן נמי אם שנים בקיאים אומרים שאינו צריך והחולה עמהם אומר שאינו צריך וג' שאינם בקיאים אומרים צריך שאם נלך אחר הדעות של הרופאים פשיטא שמאכילים אותו ואם נשער החולה כאחד מן הבקיאים אף ששוים הם פשיטא שאין מאכילים אותו מפני בקיאותם. ונראה ודאי דהחולה נחשב כרופא בקי אפילו להחמיר וזה מדיוק דברי רבינו שכתב גבי אמר החולה איני צריך והרופא אמר צריך מאכילים אותו על פיו והוא שיהיה רופא בקי עד כאן. כלומר שאם אינו רופא בקי עדיף טפי איני צריך של החולה ואין מאכילים אותו אם כן בהכרח צריך לומר דהחולה כרופא בקי דיינינן ליה מצד שהוא מרגיש החולי תדע דאזלינן בספיקו דהיינו בשיווי הדעות להחמיר כשאומר איני צריך וא"כ כשהחולה עם שני בקיאים אומרים שאינו צריך נגד ג' אחרים שאומרים צריך פשיטא שאין מאכילים אותו ומכ"ש אם החולה עושה הרוב כאמור בספק ראשון וק"ל.

אבל אם אמר צריך וכו'. קצת קשה דזה כבר ביארו בתחילת הדין דאם אמר החולה צריך אני אע"פ שהרופאים הבקיאים אומרים אינו צריך מאכילים אותו על פי עצמו וכו' ומשמע דאפילו שכל הרופאים אומרים אינו צריך אפ"ה מאכילים אותו על פי עצמו דלב יודע מרת נפשו א"כ כ"ש הכא דליכא אלא רובא וכלומר דהיא גופא קמ"ל דהוה אמינא דהכא כיון דאיכא רופאים שאומרים צריך סמיך החולה עצמו עליהם לומר צריך אני והוה אמינא דלא צייתינן ליה והכי קי"ל גבי גיטין בכתובות דף כ"ב מה שאין כן לעיל שכל הרופאים אומרים אינו צריך ואפ"ה הוא אומר צריך אני פשיטא דצייתינן ליה דכיון שרואה שכל הרופאים אומרים אינו צריך ואפילו הכי הוא חולק עליהם פשיטא דמשום שהוא מרגיש בעצמו החולי כבד הוא אומר כן ואמת הדבר. וליכא למידק נמי דאמאי איצטריך לפרש אבל אם אמר וכו' דכיון שכתב ובלבד שלא יאמר החולה צריך אני מינה דאם החולה בעצמו אומר צריך מאכילים אותו דיש לומר דהוה אמינא דהחולה שותק ובלבד וכו' הייתי מפרש דר"ל שהחולה אומר איני צריך אך האמת נראה דמעיקרא קושיא ליתא וק"ל.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות שביתת עשור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה