מעשה רקח על הלכות שביתת עשור· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ה
וכן למדנו וכו'. דעת רבינו מבוארת דד' עינויים הם מדאורייתא אך אינם למצות עשה גמור וגם לא מנאם בספר המצות וכ"כ הרב המגיד והר"ן ז"ל עיין למרן ז"ל ודלא כהרא"ש בשם ר"י וריב"א דס"ל דאינם אלא מדרבנן באסמכתא דקראי ועיין להפר"ח סי' תרי"א. ולענין חילוק הקטן שכתבו ז"ל עיין מ"ש פכ"ד דהלכות שבת דין י"א.
שבת לענין אכילה וכו'. כן מצאתי להסמ"ג עשין ל"ב דגריס בדברי רבינו אמנם קשה דשבת שבתון נדרש למלאכה כמ"ש רבינו בריש פרקין ואיסור האכילה נפקא ליה מקרא דתענו ותרי קראי למה לי וראיתי בנוסח אחרבדפוס ובכ"י שכתוב שבת לענין מלאכה והכי מסתבר. ועיין להרב לח"מ ז"ל. ותו קשיא לי דרש"י ז"ל פירש שם וז"ל שבתון וגבי עינוי כתיב וכי היכי דשבתון האמור בשבת אסמכו ביה רבנן שאר מלאכות שלא היו במשכן ואינם מלאכה גמורה ה"נ שבתון דגבי עינוי דכתיב שבתון הוא לכם ועניתם להוסיף על עינוי אכילה ושתיה קאתי ע"כ. והך שבתון דקאמר גבי שבת היינו הך דשבת בראשית דכתיב שבתון שבת קדש וכמ"ש בסוף אלו קשרים ואם כן קשה לרבינו שכתב פ' כ"א דשבת דילפינן הכי מתשבות דהיינו וביום השביעי תשבות. וקשה תרתי חדא דכיון דהך תשבות אתי לענין העשה כמ"ש פ"א מנא ליה דילפינן מיניה שאר מלאכות ותו דכיון דאיכא קרא דשבתון וכמ"ש רש"י ז"ל מה ראה רבינו להוציא זה ולהניח זה. ויש ליישב קצת. ומ"ש בספרי רבינו
אבל אם רחץ וכו' או בעל. בנוסח אחר כתב יד אין שם או בעל.