אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות שביתת עשור· רבי מסעוד חי רקח

פרק א · הלכה ג

הלכה ב

ומותר לקנב וכו'. שבת דף קט"ו ועמ"ש ומהו הקנוב וכו' כתב הרב המגיד ז"ל דאין בזה אלא משום שבות בשבת והותר ביוה"כ וכו' והקשה הרב לח"מ ז"ל דבשבת איסורו מן התורה כמ"ש בגמרא שם מיתורא דשבתון ותירץ דה"ק אי לאו דרבייה קרא לא היה איסורו אלא משום שבות שאין איסורו אלא מדרבנן. וכיון שכן היכא דגלי גלי וכו' ע"כ. ודבריו דחוקים ונלע"ד דכיון דרבינו פסק כרב הונא דהתם דהאי שבתון אתי לאיסור קניבת ירק ולא לעשה במחובר כרבי יוחנן אם כן על כרחך צ"ל דהוא מדרבנן וקרא אסמכתא בעלמא דאל"כ ביוה"כ נמי ליתסר וכמ"ש התוספות שם וכ"כ רבינו פרק כ"א מהלכות שבת דכל איסורין דרבנן אסמכינהו אתשבות שנאמר בתורה. עוד כתב הרה"מ ז"ל דהרמב"ן והרשב"א ז"ל פירשו הדחת ירק ואמרו שנזכר בירושלמי שמותר להדיח כבשים ושלקות וכן נזכר בתוספתא ואמרו שזו היא קניבת ירק האמור בגמרא שלנו ע"כ. ורבינו ס"ל דקניבה דהש"ס היינו חותך כההיא שהזכיר הרה"מ וכדאמרינן בפרק יו"ט קניבה שרי ופירושו לחתוך ראש הפתילה שנעשית גחלת וכן בפרק י"ז דכלים כלכלה משיחסור ויקנב עיי"ש ולעולם דה"ה הדחה כיון שאין איסורם אלא משום שבות ובהכי לא פליג אש"ס דילן אירושלמי ודו"ק.

ויתקן אותם לאכילה. משמע דלעולם חיים קאמר דבתיקון זה הם מתוקנים ועומדים לאכילה דאילו לבשלם אחר כך לא היה צריך לכתוב תיבת לאכילה אלא ויתקן אותם והדבר ידוע מצד עצמו דתיקון זה אינו אלא כדי לאכלם ותו דדומיא דהיתר פציעת אגוזים שכתב אלא דקשה לזה מההיא דשבת דף קי"ד דמוכח דלבשל קאמר דההא דתניא יוה"כ שחל להיות ערב שבת לא היו תוקעים וכו' פריך וליתקע כי היכי דלידעו דשרי בקניבת ירק וכו' רב שישא בריה דרב אידי אמר שבות קרובה התירו שבות רחוקה לא התירו ופירש רש"י אבל השתא דלא מבעי לן קניבת ירק ביוה"כ שחל להיות בערב שבת שהרי בשבת לא יבשלום ולא תהא תקיעה זו אלא להודיענו התר בשנה אחרת שיחול יוה"כ באמצע שבת וכו' ע"כ. הרי דהיתר זה אינו אלא כדי לבשלם דוקא דאם נכנס בהיתר זה גם לאכלם חיים אכתי תקשה לרב שישא אמאי קרי לה שבות רחוקה כיון דשייכא גם כן לאותו יוה"כ עצמו אלא ודאי דדוקא לצורך בישול התירו כדי להקל עליו (בליל) [במוצאי] יוה"כ מה שאין כן לאכלם חיים דאין בו כ"כ טורח כי תיכף הקינוב הוא אוכלם דאין לומר דלעולם נכנס בהיתר זה גם לאכלם חיים וקרי ליה שבות רחוקה משום דלא פלוג זה אינו דאכתי הוה להו להתיר קניבת ירק סתם דכו"ע ידעי דאסור לבשל בשבת ומינה דהיתר בשנה זו אינו אלא בירק שאוכלו כך בלא בישול וא"כ איך כתב רבינו ויתקן אותם לאכילה דמשמע דאחר קינוב זה אינם מחוסרין אלא אכילה ואפשר דרבינו ארחא דמלתא קתני ולא נחית לזה אי נמי משום דסתמא מתניא ופירוש לאכילה לאפוקי לשום דבר אחר ואי נמי יש לומר דתיבת לאכילה לא באה אלא לרמוז טעם ההיתר דכיון שהוא מתקן דבר זה לאכילה ואינו אוכל איכא עגמת נפש טפי ע"פ מ"ש רש"י דף קט"ו ד"ה מותר וכו' עיי"ש אלא שיש להתיישב בדין הפצעת אגוזים ורמונים כדאיתא התם והרי אין בזה כל כך טורח אם יעשהו בלילה ואפי' הכי שרי ודו"ק.

ויוה"כ שחל וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל דפסק כדברי האוסרין דאינון בתראי ופסק כוותיהו ע"כ. וקשה דהתם תניא להדיא כרבי יוחנן וההיא דרבי מנא דחאה ר"י דאתי למלאכה גמורה ולעבור עליה בעשה ולא תעשה והרב לח"מ ז"ל כתב דאף דר"י דחאה רבי מנא לא דחאה וקיימא לן כרב הונא דהוא בתרא ע"כ. ועוד נראה דרבינו הוכרח לפסוק כן משום דפסק בפ"א דשבת דהעשה הוא מוביום השביעי תשבות מעתה א"א לו לפסוק כר"י דהוא סבירא ליה דהעשה הוא זה ורבינו לא ס"ל הכי ממ"ש שם.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות שביתת עשור

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה