מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מסעוד חי רקח
פרק יט · הלכה ג
ככר טמא וכו'. דין זה מגומגם (חסר) טעמא דמאי איריא שיהיו הראשונים (חסר) הלא כיון שנשארו חמשה ככרות אפשר (חסר) ותו דלמה יהיו טמאים כלל אפילו את"ל (חסר) היה טמא הלא כל אחד יאמר אני הטהור אכלתי מכ"ש שהוא הרוב ותו דזה הטעם שנתן רבינו מפני שאין להם אנשים אחרים שיתלו בהם אין לו מובן דמאי נפקא מינה מזה הלא כלם שוים בטומאה אם לא שנאמר דכשאכלו הראשונים ה' ראשונים קבועה בהם ודאית משא"כ החמשה אחרונים דכשאכלו חמשה ככרות הנשארים אין שם טומאה (חסר) ולקמן דתולין בתלוי משם יש ללמוד ג"כ כאן דה' אחרונים תולין בראשונים כיון שאין (חסר) ומסתברא ג"כ דעד כאן לא טמאנו כל ה' הראשונים אלא כבאו לשאול כלם כאחד דאם באו כל אחד בפני עצמו ונראה שכלם טהורים דהא בכל אחד יש כמה ספיקות: