מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מסעוד חי רקח
פרק יב · הלכה ז
כיצד כלי שהוא מלא פירות וכו'. אף דמן הדין אפילו אין נוגעים הקצות זה עם זה מצטרפין וכמ"ש לקמיה בדין שני צבורין מ"מ נקט המשל של צימוקים וגרוגרות מפני שדומין לקטרת דיליף מקרא דכף אחת מלאה קטרת ולאו דוקא.
ובשו"ת מתנות כהונה בלשונות הרמב"ם ז"ל פי"א דפסולי המוקדשין כתב שהקשה לו אחד מרבנן תקיפי דמתא קושטנטינא יע"א דהתם פסק רבינו דאם חלק העשרון בכלי אחד ואין חלקיו נוגעים זה בזה ה"ז ספק אם מצטרף או לא וכאן פסק שמצטרף וכתב מרן דפסק כר' יוחנן דהויא מדרבנן ואילו בהקומץ משמע דספיקא דאורייתא הוי והכא פשיטא ליה דצירוף דרבנן וכו' והרב ז"ל פלפל והאריך הרבה בדבר ועיקר תירוצו לחלק בין טומאה לקדשים עיי"ש.
ולענ"ד אין צריך לזה כלל דהדבר מבואר ומדוקדק בדברי רבינו דפסק דבקדש רבנן גזרו שהכלי מצרף מדרבנן אך מדאורייתא לא פסיקא לן בשאר מילי אם הכלי מצרף או לא וכן נראה מדברי התוס' ז"ל בפ' הקומץ (מנחות דף כ"ד) שכתבו אדרב כהנא דס"ל התם דצירוף דאורייתא דהא רב כהנא גופיה מדקדק בפ"ג דחגיגה שהוא מדרבנן ותירצו דשמא מספקא ליה משום שינוי דהתם ע"כ וגם מהגמ' עצמה אין לנו בירור גמור דמדאורייתא אין הכלי מצרף דאדרבה מדכתיב כף אחת וכו' משמע דמצרף אלא די"ל דקרא אסמכתא בעלמא וכמ"ש מרן ז"ל, ולכך פסק רבינו גבי עשרון דהוי דאורייתא דהדבר ספק משום דבאמת הכי מוכח מהך סוגיא דהקומץ ולא נימא דפליגי הסוגייאות אהדדי, ואין להקשות דאם איתא דמדאורייתא מספקא לן אי הכל מצרף או לאו למה בתרומה הקילו דאינו מצרף כלל די"ל משום דקרא דכף אחת בקדש איירי ובמילי אחריני לא ידעינן: