מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מסעוד חי רקח
פרק ט · הלכה ה
לפיכך גזרו וכו'. רבינו לא שלל שום ספר ובסוף פט"ו דכלים תנן כל הספרים מטמאים את הידים חוץ מספר העזרה ופי' שם רבינו וז"ל ולא יחייבו זאת הגזרה לספר העזרה לפי שכבודו המפורסם ממנו לא ישימו אצלו תרומה ע"כ וכיון שכן קשה דלמה השמיטו כאן וכבר נרגש מזה המל"מ ז"ל ונדחק דאפשר משום דהוי מילתא דלא שכיחא עיי"ש. ומצאתי להרא"ש ז"ל שם שסיים כל הספרים מטמאים פ"ק דשבת קאמר משום דרבי פרנך שלא יאחוז ס"ת ערום ובמקדש לא גזור ע"כ, ואף שפירושו מגומגם דההיא דר' פרנך היא להידים הבאות מחמת ספר ועיקר גזרת הספרים שיטמאו את הידים היא משום שהיו מצניעים התרומה אצל כתבי הקדש כדאיתא בפ"ק דשבת דף י"ד, מ"מ עלה בידינו מפי' הרא"ש ז"ל דספר העזרה דקתני במתני' דאינו מטמא את הידים היינו טעמא משום דבמקדש לא גזרו ואפשר שהוא הס"ת שהיה קורא בו כהן גדול ביום הכיפורים כמ"ש הרע"ב ז"ל והיה מונח שם כל השנה וכבר כתב רבינו לעיל פ"ח הל' ו' דאין טומאת ידים במקדש. עוד מצאתי בב"ב דף י"ד דקאמר רב אחא בר יעקב ספר עזרה לתחילתו הוא נגלל כלומר שהיה מונח בארון פי' רש"י ספר שכתב משה ובו קורין בעזרה פרשת המלך בהקהל וכהן גדול ביום הכיפורים ע"כ אף שהתוס' ז"ל שם ד"ה שלא יהא וכו' לא פי' כן מ"מ עלה בידינו שהיה מונח במקום קדוש ולא גזרו טומאת ידים במקדש: