מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה ז
אם בטלה ה"ז ספק. זו היא בעיא בע"ז דף נ"ב וסלקא בתיקו ולכך פסק דה"ז ספק אך קשה דכיון דספיקא דרבנן הוא דהא טומאת ע"ז אינה אלא מדרבנן וכמ"ש בראש הפרק מעתה הו"ל לפסוק לקולא להדיא ככל ספקי דרבנן ותו קשה דבהל' ד' גבי נתפרקה ע"ז פסק רבינו לקולא להדיא וכתב שם מרן ז"ל בעיא [דלא] אפשיטא ומאי שנא דבההיא פסק לקולא ובהא כתב דה"ז ספק וכבר נתעורר בזה המל"מ ז"ל עיין עליו. אך לענ"ד נראה דלא ראי זה כראי זה ולכך רבינו חילק ביניהם דכבר ידוע דתקרובת ע"ז אין לה ביטול עולמית וכמ"ש רבינו פ"ח דע"א הל' ט' עיי"ש ומכח זה נסתפק רבי יוחנן כיון דאיסורי לא בטיל טומאה נמי לא בטלא או דלמא איסורא דאורייתא לא בטיל טומאה דרבנן בטיל ע"כ וכיון דאכתי אית איסור דאורייתא לכך נטה רבינו להחמיר וכתב ה"ז ספק ודייק לכתוב
ואע"פ שאין תקרובת וכו' משא"כ בההיא דרב חמא בר גוריא בשבת דף פ"ג שנסתפק היכא דהדיוט יכול להחזירה וכו' דידוע דנדה אינה לאברים ומדאורייתא בכל גווני טהור כיון שאין בה ליתא דאורייתא לכך פסק לקולא ככל ספקי דרבנן, ובהכי ניחא נמי לאידך בעיא דרב המנונא בע"ז דף נ"ב ריתך כלי של ע"ז וחזר ועשאו כלי וקמבעיא ליה אי חזרה לטומאה ראשונה דאם היא דאורייתא הדרה אבל מדרבנן לא הדרה או דלמא משום חומרא דע"ז וכו' הרי דגם בהא איכא ליתא דאורייתא ולכך פסק רבינו פי"ב דכלים הל' ט' דה"ז ספק וכהורות לנו שאין הטעם משום חומרא דע"ז אלא משום ליתא דאורייתא כאמור כתב שם טומאה מדברי סופרים כגון עכו"ם וכיוצא וכו' והן הן הדברים האמורים אמיתיים לענ"ד ולפ"ז נתיישבו על נכון דברי מרן ז"ל במ"ש לעיל דהיא בעיא דלא אפשיטא וניצול המל"מ ז"ל דהניחו בצ"ע עיי"ש: