מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ג
אם חשב עליהן לאכילה וכו'. כאן פסק רבינו דאם חשב עליהן ונגעה בהן טומאה אז מטמאין אוכלין אבל אם לא חשב ולא נגעה בהם טומאה אין מטמאין אוכלין כלל וכן משמע ממ"ש ספ"ה דפרה אדומה גבי פרים ושעירים הנשרפים דהנוגע בהם טהור, אמנם לקמן פ"ו הל' ט"ו פסק רבינו בפרה ושעירים הנשרפים דאם נגעו באוכלין אפילו בשעת מעשיהן הרי הן שני לטומאה וכתב שם מרן ז"ל דאפרה ושעירין הנשרפין עצמן קאי דאם נגעו באוכלין נטמאו וכו' ע"כ ולפי פירושו הוא היפך מ"ש כאן וספ"ה דפרה, ומלבד זה קשה דשם כתב דפסק רבינו כר' מאיר ותמה עליו דלמה פסק כמותו במקום חכמים ולא זכר דכאן פסק כחכמים כמ"ש הוא עצמו כאן ועוד קשה דשם ספ"ה דפרה אדומה לא פסק לא כחכמים ולא כר"מ אלא כר' שמעון דתוספתא וכמ"ש מרן ז"ל שם. ולקושיא ראשונה אפשר דלכך נתכוון רבינו שכתב דהרי הן שני לטומאה כלומר דראשון לא יתכן כמ"ש כאן וספ"ה דפרה אדומה ואולי דבאיזה מקום מצאו רבינו דאינן אלא שני, שוב ראיתי להתוס' יו"ט ז"ל פ"ה דזבים משנה י' שתירץ לזה עיין עליו: