מעשה רקח על הלכות שאר אבות הטומאות· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה י
המפשיט נבלת בהמה או חיה וכו'. בפרק העור והרוטב (חולין דף קכ"ג) מוקי רב נחמן להך מתני' בטומאה דרבנן דאלו בטומאה דאורייתא אית לן למגזר אף ביותר מכדי אחיזה דילמא לא אתי למעבד אלא כדי אחיזה ורבינו פסק כר"נ בסוף פכ"ג דכלים להדיא וכיון שכן היה לו לפסוק כוותיה גם כאן וכבר נתעורר בקושיא זו המל"מ בשם ים של שלמה ז"ל והניחה בצ"ע אמנם שם בהלכות כלים תירץ דלפי שיטתו השיבו אף שאינו אמת וכבר נרגש ז"ל שהילוך הסוגייא לא מוכחא הכי עיי"ש ולענ"ד נראה עוד דידוע דרבינו פסק כפי' ר"י מאורלינש ז"ל דלא מטמא אלא עד כדי אחיזה ולא כדי אחיזה בכלל כמ"ש מרן ז"ל (וכבר) [וכיון] דהך דרשא נפק"ל מקרא דהנוגע בנבלתה ולא בעור וכו' וכ"כ רבינו בפירוש המשנה והתוס' ז"ל שם וכיון דמקרא הוא דנפק"ל לא רצה רבינו לגזור הך גזרה בהא: