מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח
פרק יב · הלכה ט
אסור ליקח רפואה מן העכו"ם וכו'. בעבודה זרה דף [כ"ז ע"ב], אלא דהתם משמע דאדם חשוב שאני, כלומר ושרי, וכן אם הרופא הוא מומחה לרבים שרי כדמוכח מעובדא דרבי יוחנן ורבי אבוה שם, ובדף כ"ח [ע"א], וכן כתבו התוס' שם ד"ה כל מכה וכו', וכן הקשה הרב בית יוסף יו"ד סי' קנ"ה, ואפשר דרבינו לא חילק מכח ההיא דרב יהודה דאפילו ריבדא דכוסלתא לא מתסינן מינייהו, דמדפריך תלמודא וקאמר אלא, משמע דהלכתא היא, וגם תיבת מינייהו מורה בכללות קאמר, וכל שכן דההיא דאדם חשוב אנן לא בקיאין ביה דמי הוא החשוב בזמן הזה כרבי יוחנן ורבי אבהו, לכך נקט להחמיר ולא חילק, ואף דלענין תספורת הזכיר לקמן דין אדם חשוב, התם שאני, דאף אם אינו באמת אדם חשוב ואפילו אם מרמה את הגוי שפיר דמי, ודע דהכנסת הגדולה בספרו דינא דחיי תמה על רבינו למה הזכיר רבינו דין האפיקורס כאן שהוא דרך אגב, ולא הזכירו במקומו הראוי שהוא בהלכות עבודה זרה עיי"ש, ואיני רואה כל כך תמיהה ודו"ק, וגם בפרק י' דהלכות עבודה זרה פסק דהאפיקורסים מצוה לאבדן ביד מפני שהם מצרים לישראל ומסירין את העם מאחרי ד' הרי שכבר נכלל דין זה.