אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח

פרק יב · הלכה ה

הלכה א

וכן לא יתן אדם פס ידו וכו'. ירושלמי פרק ח' דתרומות, אמר רב אמי צריכין למיחש למה דברייתא חששין, אסור דלא למיתן בר נש פריטין גו פומא, ותבשילו תותי ערסא, פיתא (נוסחא אחרת פיסתא) תחות שיחיא, מיצנע סכינא (זו) [גו] פוגלא, סכינא (זו) [גו] אתרוגא, אמר רבי יוסי בר רבי בון, כל זיעא דנפקא מבר נש סם מות הוא חוץ מזיעת הפנים ע"כ, פשטן של דברים נראה, דהא דרבי אמי לאו משום סם המות נינהו, שהרי לא חש אלא משום דחשו להו ברייתא, ותו דרבי [יוסי ב"ר] בון אמר דבר אחר דהיינו זיעה, משמע דרבי אמי לאו משום זיעה קאמר, ויש לומר דרבינו מפרש דרבי [יוסי ב"ר] בון אהנך דרבי אמי קאי, והכי קאמר דמן הדין צריכין אנו לחוש ולא משום דחשו ברייתא לחוד, ולכך כלל רבינו שתיהם מוכי שחין ומצורעים וזיעה, ומדכתב רבינו וכן לא יתן אדם פס ידו וכו', נראה שגורס בירושלמי פיסתא כגירסת הרי"ף ז"ל שהביא הרב היפה מראה ז"ל.

אף על פי שהוא עוסק בסעודה וכו'. בירושלמי שם אמרו סתם, ורבינו הוסיף אע"פ שהוא עוסק בסעודה, נראה דנפקא ליה מדאמרו בירושלמי צריכין אנו לחוש למה דחששן ברייתא, כלומר שהעולם נזהרין ובזמן רבינו היו נזהרין אף בעת הסעודה, אך לפי טעמו של רבינו שמא יפול בו דבר המזיק וכו', לא שייך דבר זה אלא במגולה אבל במכוסה אין לחוש, ובפסחים דף קי"ב [ע"א], תנא אוכלין ומשקין תחת המטה אפילו מחופין בכלי ברזל, רוח רעה שורה עליהם ע"כ, וצריך לומר דרבינו מפרש לההיא דפסחים שהיו מונחים תחת המטה זמן מה עד שיוכל הרוח לשלוט בהם, דהכי מוכח פשטן של דברים, משא"כ בההיא דהירושלמי דאפילו לשעה קלה אסור, מוכרח דהטעם משום שמא יפול בהם דבר המזיק, דאף דהיא לשעה קלה כיון שנעלמו מן העין יש לחוש, וזהו שסיים רבינו והוא אינו רואהו, וכיון דרבינו אסר אפילו לשעה קלה, מכל שכן, [לזמן מרובה], גם יש לומר דאין דרכו של רבינו לחוש לרוח רעה כדאשכחן בנטילת ידים של שחרית שאמרו בשבת בת (מלך) [חורין] היא ומקפדת עד ג' פעמים, ורבינו לא הצריך ג' פעמים עיין פרק ו' דהלכות ברכות.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה