מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח
פרק יא · הלכה ח
טיפה אחר טיפה וכו'. בעבודה זרה דף ל', [ע"ב] וכן העתיק הטור יו"ד סי' קט"ז, וכתב עליו הרב בית יוסף, ופשוט הוא דהיינו להתיר מה שבכלי שמקבל הטיפין, דכיון שהטיפות רודפות זו את זו ותכופים הנחש שומע ובורח, אבל מה שבכלי העליון בודאי שאינו ניתר ע"י טיף טיף ע"כ, והקשה עליו הטורי זהב ז"ל דבבבא קמא דף קט"ו [ע"ב], משמע מדברי התוס' הטעם שמותר בטיף טיף, היינו שסבר הנחש שיש שם אדם ואינו בא שם א"כ יש להתיר גם העליון, ותירץ דהרב בית יוסף לא כתב כן אלא לשיטת רבינו, ועוד הוסיף להקשות דהיכי כתב שהוא פשוט, כיון דבמחלוקת שנויה עיי"ש, ואיני רואה שום קושיא על הרב בית יוסף, שהרי דברי התוס' שם לא קיימי אלא על התחתונה, ועלה (הנחש) [הוא] דחילקו בין כשיורד טיף טיף דאז הנחש מתיירא, משא"כ כשאינו טיף טיף אלא שנופל בבת אחת כגון מסננת דאז אינו מתיירא, ויש לחוש לגילוי, ולעולם דבטיף טיף אף לדעת התוס' דוקא בתחתונה אין לחוש, אבל בעליונה דאין בה שום קול פשיטא שיש לחוש, וכן משמע ג"כ מדברי רש"י ז"ל שם, ופשוט הוא.