מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח
פרק י · הלכה ו
ומשתרד לנחל וכו'. כבר ידוע מה שכתב הרב כסף משנה להליץ בעד רבינו שפסק כרב המנונא, דמדמסיים נאסרת ופסק בהל' ח' דאם נמצא ההורג קודם עריפתה תצא ותרעה בעדר עיי"ש, וכן כתב הרב באר שבע בסוטה דף מ"א, גם בספר כתב יד קדמון מצאתי כתוב בשם הרב המאירי, וזה לשונו: ושמא תאמר והלא אמרו שאם נמצא ההורג עד שלא נערפה תצא ותרעה בעדר אלמא לא נאסרה משעת הורדה שא"כ היאך פקע איסורא, תדע שבאחרון מכריתות הקשו מזו על זו והעמידוה בתנאים חלוקים, ומי ששנה זו לא שנה זו, והלכך אין פוסקין אלא אחד מהם, ומכל מקום מדרך הסברא נראה לדחות אותה סוגיא ולהעמיד את שתיהם ולומר, שכל שנמצא ההורג פקע איסורא למפרע, ולכן נראה דעת גדולי המחברים שפסקו לשתיהם עכ"ל, והאמת נראה דשניהם נראין הלכה ההיא דתצא ותרעה בעדר סתם מתניתין היא, וההיא דרבי ינאי דנסבין לה חבריא כרב המנונא, וגם מדין ההזמה שכתב רבינו לקמיה מוכח דאין קדושתה מוחלט אלא על תנאי וכו', כדברי (הר"מ) [הכ"מ] ז"ל, ומכל מקום הסמ"ג לא פסק כן עיין עליו.