מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח
פרק ט · הלכה ט
מחוטמו וכו'. פלוגתא דר' אליעזר ור' עקיבא ור' אלעזר בן יעקב במשנה, ופסק כר' עקיבא, ותמה הרב כסף משנה ז"ל דהא קיימא לן משנת ר' אלעזר בן יעקב קב ונקי, ותירץ, דלא נאמר כלל זה לדחות מאי דקיימא לן הלכה כר' עקיבא מחבירו ע"כ, נראה דסבירא ליה ז"ל דלאו דוקא מחבירו, אלא אפילו מחביריו, דהא איכא ר' אליעזר ור' אלעזר בן יעקב, אי נמי יש לומר דסבירא ליה דלא נאמר כלל זה אלא כשחביריו שוין בסברא אחת והוא חולק עליהם, משא"כ בשכל אחד [אומר] סברא בפני עצמו כי הכא, שזה אומר מטיבורו, וזה אומר מצוארו, הוי ליה כל חד מחבירו לגבי ר' עקיבא, וכן נראה שהבין הכנסת הגדולה ז"ל בכללי התלמוד סי' י"ב עיי"ש, אך מאי דקשיא לי אעיקרא דדינא, דהוה מצי להכריח דפסק רבינו כר' עקיבא מטעמא דאמרי שם לימא כתנאי, מהיכן הוולד נוצר מראשו וכו', אבא שאול אומר מטיבורו, ומסיק עד כאן לא קאמר אבא שאול אלא לענין יצירה, אבל לענין חיותא דכו"ע באפיה הוא, דכתיב כל אשר נשמת רוח חיים באפיו ע"כ, הרי דמדהדר לאוקמי תנאי ומייתי סייעתא מקרא דבאפיו היא דהיינו חוטמו כדברי ר' עקיבא, ומה שכתב רבינו וכן כל מת מצוה וכו', עיין בדבריו פרק ה' דנזקי ממון הל' י'.