מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח
פרק ז · הלכה ו
עיר מקלט שרובה רצחנים וכו'. שם דף י' [ע"ב] אמר ר' אלעזר, עיר שרובה רוצחים אינה קולטת שנאמר ודבר באזני זקני העיר ההיא את דבריו, ופירש רש"י, מקרא בספר יהושע, וקשה מאי קמשמע לן, ואפשר שנתכוון דאף אם הוא דברי קבלה ואינו כתוב במשנה תורה אפ"ה הוי לעיכובא, ואף דאפליגו בה בתר הכי ר' אמי ור' אסי, קיימא לן כר' אלעזר, אלא דקשה קצת, דהתם איפליגו ר' אמי ור' אסי ג"כ בבן סורר ומורה ובעגלה ערופה, דאם אין בה זקנים אינו נעשה בן סורר ומורה, ואין מביאין עגלה ערופה, ורבינו לא הזכיר דינים אלו לא בפרק ז' דממרים, ולא לקמן בפרק ח', ונראה דכיון דפסק רבינו כר' אלעזר, והוא לא הזכיר אלא עיר מקלט, נראה דבאינך אין הדין כן, וכבר ראיתי בכנסת הגדולה ז"ל שעמד בזה בדברי רבינו ולא תירץ כלום, עוד הקשה שם הרב ז"ל, דרבינו פסק לקמן פרק ט' דין ד', דאין מודדין אלא לעיר שיש בה בית דין של כ"ג, וכתב שם הכסף משנה משום דבעינן זקני העיר וליכא, וכתבו התוס' בסנהדרין דף י"ד [ע"א], ד"ה יכול וכו', דכי כתיב זקני העיר הם המיוחדין שבעיר שהם הסנהדרין, וא"כ הוי ליה לפסוק ג"כ כאן דאם אין שם בית דין של כ"ג אינה קולטת דזקני העיר כתיב ע"כ, ואיני רואה קושיא כלל דרבינו דרכו להעתיק מה שאמור במשנה ובגמרא, וגבי עגלה ערופה אמרו כן להדיא התם דף מ"ה [ע"ב] אמנם בענין עיר מקלט לא הוזכר אלא דברי ר' אלעזר הנ"ל, ומה לו לרבינו להזכיר מה שלא נתבאר בגמרא, ומה שנפרש בגמרא נפרש בדבריו ז"ל, ודע דגירסת הסמ"ג סוף עשין ע"ה עיר מקלט שיש בה רוצחים ונראה שזו היא הגירסא שהיתה להראב"ד ז"ל בדברי רבינו ועיין בספר לחם יהודה ז"ל.