אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח

פרק ד · הלכה ה

הלכה ג

שרגלים לדבר וכו'. פסק כרבנן דרב נחמיה, אך הטעם שנתן שרגלים לדבר קשה קצת, דזהו טעמו של רב נחמיה והרב כסף משנה ז"ל כתב, דרבינו מפרש שהם דברי תנא קמא עיי"ש, וקשה קצת דא"כ לא הוי ליה למימר אחר סיום דברי רב נחמיה אלא אחר דברי תנא קמא, לכן נראה יותר דדברי שניהם היא, למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אף דבאמת כפי דברי הברייתא רב נחמיה יליף לה מקרא, ואין צריך לרגלים לדבר, ובעיקר פסקו של רבינו כתנא קמא קשיא לי, דהתם תניא אידך אמדוהו למיתה אומדין אותו לחיים וכו', ומסיים וסתמא כרב נחמיה, ומדתניא ברייתא סתמית כר' נחמיה ואסהיד עלה תלמודא למה לא נפסוק כוותיה, ולא ידעתי למה לא נרגש מזה הכסף משנה ז"ל, ואולי יש לומר דהא דקאמר תלמודא וסתמא כרב נחמיה לאו למפסק הלכתא כוותיה אתיא, אלא אדרבה לומר דיחידאה הוא, וכן כתב הכסף משנה לעיל פרק ב' דין ז' ד"ה אחד ההורג את הבריא וכו'.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה