מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ט
וכן אם כבש עליו בתוך האש וכו'. חסרון לשון הניכר יש כאן, וצריך להגיה אם כבש עליו בתוך המים או בתוך האש, וכן הכי בדפוס מגדל עוז והיא משנה סתמית פרק הנשרפים (סנהדרין דף ע"ו) [ע"ב].
ומש"כ רבינו
והוה למניח ידו על פי חבירו וכו', נראה דנפקא ליה מההיא דשמואל, דדריש או באיבה לרבות את המצמצם, ואין לך מצמצם גדול מזה.
ומה שכתב רבינו
או שהכניסו לבית של שיש וכו', השיירי כנסת הגדולה הביא בשם המאירי ז"ל, דהוא הדין אם סגר מקום שמשם היה הרוח יוצא, וכל כיוצא בזה ע"כ, וזה מבואר יוצא מתוך דברי רבינו שכתב או שבנה עליו מקום וכו', ולא הצריך הדלקת נר, ובבית של שיש הצריך, מוכרח משום דבבית של שיש יש בו פתח, ואם סתם הפתח אין צריך לנר דהוי ליה כבנה עליו מקום וכו', וכן מתבאר ג"כ מדברי הרב כס"מ ז"ל, אך מאי דאיכא למידק, למה השמיט רבינו מימרא דרבא התם כפתו לפני ארי פטור לפני יתושין חייב, רב אשי אמר לפני יתושין נמי פטור, הני אזלי והני אתו, ופירש רש"י כפתו לפני ארי פטור, דאי נמי לא היה כפות לא היה יכול להציל עצמו מן הארי ע"כ, ובספר כת"י קדמון מצאתי כתוב, דרבינו לא הביא דין זה, לפי שסמך על מה שכתב דסוף חמה לבוא וסוף צינה לבוא פטור ע"כ, ונראה דאין זה כשיטת רש"י ז"ל בכפתו לפני ארי, דלפירושו הטעם הוא משום דבלאו הכי לא היה ניצול, אמנם לדעת רבינו נראה דלא עדיף מהשליך עליו את הנחש דאין פטורו אלא משום דאין ההורג מצוי באותו רגע אלא אח"כ בא ע"י [הארס] (משא"כ) [וכמו כן] הארי שעדיין לא התחיל לחבל בו, וכמו שכתבו התוס' ז"ל שם, שוב ראיתי לרבינו דהזכיר דין כפתו לפני ארי בפרק ב' דין ב'.