אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש· רבי מסעוד חי רקח

פרק ב · הלכה ב

פרק ב

או ששלח עבדיו והרגוהו וכו'. כתב הכסף משנה ז"ל, בפרק האיש מקדש (קידושין דף מ"ג), האומר לשלוחו צא הרוג את הנפש, הוא חייב ושלוחו פטור, ואע"ג דמסיים בה שמאי הזקן אומר שלוחו חייב, פסק כתנא קמא, ועוד דבחד לישנא אמרינן דמאי חייב בדיני שמים, ודינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו, ע"כ. דבריו מגומגמים, חדא, דמתחילה שכתב דפסק כתנא קמא, אין שם ראיה אלא לפטור מדיני אדם, אבל לחיוב מיתה בדיני שמים שכתב רבינו, זו מנא ליה, וממ"ש ועוד דבחד לישנא וכו', משמע דבא להוכיח חיוב מיתה בידי שמים שהזכיר רבינו, ולזה יש לומר דכונתו על שניהם, דתחילה כתב דפסק כתנא קמא, ושוב ביאר דין החיוב מיתה לשמים, ואף שאין הלשון מכוון, נראה ודאי שזו היא כוונתו, אך מה שסיים ז"ל ודינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו, הוא קשה לשמוע, שהרי אמאי דאוקמו ההיא דשמאי במיתה בידי שמים, פריך, מכלל דתנא קמא סבר אפילו מידי שמים פטור, אלא דינא רבה ודינא זוטא איכא בינייהו, מדקאמר "אלא" משמע דלא בעי לאוקמי פלוגתייהו בידי שמים, ומדברי הכס"מ משמע דשניהם שוין, ואפשר שזאת היתה כוונת הרב עצמות יוסף ז"ל שם שכתב שדברי הכסף משנה צ"ע. אך לענ"ד דברי הכסף משנה שרירין וקיימין, דנקט ההיא דחייב מיתה בידי שמים לאשמועינן שהתירוץ דדינא רבה וכו', סובב הולך על זה דלשמאי הוי דינא רבה, דהיינו בבית דין של מטה, ולאו מיתה בידי שמים, ופסק רבינו כתנא קמא.

והנה יש לדקדק דרבינו העתיק שוכר או שולח עבדיו, משמע דמפרש שלוחו דאיפליגו ביה תנא קמא ושמאי בעבדו שהוא שכור וכפוף תחתיו, וממנו למד דהוא הדין לשוכר, משמע משום דעביד בידים הוא דמחייב מיתה בידי שמים, אבל לא שכר אלא בדברים בעלמא לא מחייב אפילו בידי שמים, וזו היא דעת הריטב"א שהביא המשנה למלך ז"ל, וכן נראה מדברי התוס' פרק הכונס (בבא קמא דף נ"ו), שכתבו דדוקא שוכר אבל אמר פטור מדיני שמים עיי"ש, אלא שראיתי להש"ך ז"ל חו"מ סי' ל"ב, שהקשה על התוס' מהך סוגיא דהאומר לשלוחו מתמה בגמרא מכלל דתנא קמא סבר אפילו בדיני שמים נמי פטור, ומשני דינא רבה וכו', ופירש רש"י עונש גדול ועונש קטן, ואפשר ליישב דבריהם בדוחק ע"כ, ואחרי המחילה הראויה לא ידענא מאי קשיא ליה על התוס' מהך סוגיין, דהרי דברי התוס' אינן אלא בדיני ממונות כדאיתא התם, תניא אמר ר' יהושע השוכר עידי שקר להעיד וכו', ובהא הוא דחילקו התוס' בין שוכר לאומר, ונסתייעו ממתניתין דשלח ביד פקח הפקח חייב, דמשמע דשולח פטור אף מדיני שמים, משא"כ בדיני נפשות דחמירי בהא לא איירו התוס' כלל, ותדע דאל"כ תקשי לתנא קמא ולשמאי מהך מתניתין, ואם תאמר דפליגא מכל מקום מאי קמתמה תלמודא אתנא קמא, מכלל דלרבנן אפילו בידי שמים נמי פטור, ולימא ליה דהיינו כפשטא דמתניתין דשלח ביד פקח, אלא ודאי דשאני דיני נפשות דחמירי ואפילו בדיבור מחייב בדינא רבה וזוטא.

גם מה שכתב הש"ך ז"ל שם, דלעולם חייב בדיני שמים היכא דגורם היזק לחבירו, אפילו לא שכרן, וההיא דשלח ביד פקח וכו', דהמשלח פטור לגמרי היינו משום דכיון דהפקח משלם, תו לא שייך דיני שמים על המשלח, ונסתייע מדברי הריטב"א ז"ל עיי"ש, תמהתי איך הסכים הרב ז"ל היפך דעת רבינו, שהרי בסוף פרק י"ז דהלכות עדות פסק, דהשוכר עידי שקר חייב בדיני שמים, משמע דבדיבור בעלמא פטור מדיני שמים, והיותר תמוה אצלי דדברי הריטב"א שהביא הש"ך ז"ל, הם היפך דברי עצמו שהביא המשנה למלך ז"ל, דבדיני נפשות קעסיק וקאמר דלא מחייב בדיני שמים, אלא דוקא בשוכר דעביד מעשה אבל בדיבור בעלמא פטור אף מדיני שמים, ואיך כתב הש"ך משמו דאפילו בדיני שמים מחייב אפילו בדיבור בעלמא, נמצאו דברי הריטב"א סתרי אהדדי, מן הקצה אל הקצה, אכן דברי רבינו מבוארים, דבשוכר להרוג חייב מיתה לשמים, דהיינו דינא זוטא שאמרו בגמרא, ובשוכר עדים לחבירו חייב בדיני שמים, דהיינו שהשי"ת יודע שיעור ענשו ולא מיתה, דלא מסתבר בדיני אדם, ועלה בידינו דחמירה מיתת בית דין ממיתה בידי שמים, אף שזה אינו מוכרח כל כך, דדינא רבה דקאמר אפשר שהוא כעין כרת דחמיר ממיתה בידי שמים, גם נתקשה אצלי בהא דאמר רבא התם בקידושין דף מ"ג [ע"א], דכו"ע מודו באומר לשלוחו צא בעול את הערוה ואכול את החלב שהוא חייב ושולחו פטור, שלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב ע"כ, ועל זה קשה מאי האי דאמרו בפרק זה בורר (סנהדרין דף כ"ט) [ע"א], מנין שאין טוענים למסית מנחש הקדמוני וכו', מאי הוי ליה למימר, דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין ע"כ, וקשה דזאת הטענה מספקת דאין הנאה לשליח, אבל כשהשליח נהנה הרי המשלח נפטר דלא מצינו בכל התורה כולה זה נהנה וזה מתחייב, ותו לפי מה שכתב הש"ך בשם הריטב"א ז"ל דבגורם היזק אפילו האמירה בעלמא מתחייב, הרי כאן לא נתחייב מפני שהשליח נהנה, ואולי יש לומר דנכלל במה שכתב שם הרבה טענות היה לו לנחש לטעון וכו', וזו אחת מהם.

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות רוצח ושמירת הנפש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה