מעשה רקח על הלכות ציצית· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ט
ואם רצה לכרוך וכו'. מלתא דסברא היא זו דאפילו בזמן דאיכא תכלת אין זה אלא למצוה א"כ השתא דליכא תכלת אין לנו קפידא זו וכ"כ מרן ז"ל וכן שמעתי שהוא מנהג איזה אשכנזים וכן במ"ש ויש מי שאינו מדקדק בדבר וכו' ועיין עוד שם שהאריך בזה ובמ"ש והא ברייתא קשיא לרבה בר בר חנה וכו' ע"כ והתוספות ז"ל כתבו דקשיא גם כן לרב עיי"ש שיש ליישב.
אלא חוליא אחת. פירוש כשעשה קשר אחר החוליא כדינו דחוליא בלא קשר אינו מתקיים ואין כאן גדיל נמוקי יוסף מרן ז"ל ועיין מ"ש לעיל הל' ב'.