אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות ערכין וחרמין· רבי מסעוד חי רקח

פרק ח · הלכה יב

הלכה ט

אע"פ שההקדשות והחרמים והערכים וכו'. נראה דנפקא ליה לרבינו מההיא דפ"ק דנזיר דף ד' דכ"ע בעינן דבר הנידר וכו' ופריך גבי נזיר נמי הכתיב לה' ההיא מבעי ליה לכדתניא אמר שמעון הצדיק מימי לא אכלתי אשם נזיר טמא חוץ מאדם אחד שבא אלי מן הדרום וכו' עליך הכתוב אומר כי יפליא לנדור נדר נזיר להזיר לה' ופירש"י להזיר לה' שנודר לשם שמים ואתי כלישנא קמא דפ"ק דנדרים דף יו"ד דאמתניתין דכנדרי כשרים לא אמר כלום כנדבותן נדר בנזיר ובקרבן מייתי תלמודא פלוגתא דר' מאיר דריש לקרא דטוב אשר לא תדור וכו' טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר ור' יהודה ס"ל טוב מזה ומזה נודר ומשלם וקאמר אפילו תימא ר"מ כי קאמר ר"מ בנדר בנדבה לא קאמר וכו' נדבה דנזירות מאי איכא למימר סבר לה כשמעון הצדיק וכו' ותו מייתי התם לישנא אחרינא דפלוגתייהו דר"מ ור"י בנדבה אבל בנדר מודה לר"מ וכתב הר"ן ז"ל שם דבנזירות אף שהוא נדר שייך ביה נדבה דנדר פירושו דבר שאינו בא לגמרי בנדבת הלב ונדבה פירושה מה שאדם נודר יותר בנדבת נפשו ושמעשיו יותר רצויים ומשום הכי אמרינן דנדר הוא הרי עלי וכו' ונדבה הרי זו וכו' ע"כ נמצינו למדין דכל דבר שאדם נודר מפני סיבה כדי לכוף את יצרו נקרא נדבות כשרים דאף שהוא נדר גמור כיון שעושה כן בנדבת לבו כדי לכוף את יצרו שפיר דמי ומצוה קעביד וזהו מ"ש רבינו בסוף הל' נדרים מי שנדר נדרים כדי לכונן דיעותיו ולתקן מעשיו ה"ז זריז ומשובח כיצד וכו' וציין שם מרן ז"ל מההיא דשמעון הצדיק וכו' והוא הדבר אשר דברנו מההיא דשמעון הצדיק יליף רבינו לכולהו דזיל בתר טעמא וזו היא כוונת רבינו פ"א דהל' נדרים הל' כ"ו שפסק לההיא דכנדרי רשעים או כנדבות כשרים וכו' וציין שם מרן מההיא דפ"ק והזכיר הלישנא קמא לחוד כנז"ל וזהו טעמו של מרן ז"ל שלא ציין כאן בדין זה כלום מפני שכבר ביארו לעיל בכמה מקומות אלא ציין למ"ש רבינו ואם לא הקדיש ולא העריך וכו' מההיא דריש חולין דאף דקתני הכל מעריכין ונערכין נודרים ונידרין אין משמעותו לכתחילה אלא דיעבד דוקא מקרא דוכי תחדל לנדור לא יהיה בך חטא ומזה הוליד רבינו דאף דמצוה לנדור כדי לכוף את יצרו והיא נדבת הכשרים מ"מ טוב יותר אם אפשר לו לכוף את יצרו בלא שום נדר.

כל זה הוצרכתי לכתוב מפני שראיתי בס' לחם יהודה נר"ו בהל' נדרים שהבין שכוונת מרן לציין על עיקר דברי רבינו במ"ש אע"פ שההקדשות וכו' מההיא דריש חולין ותמה עליו דמההיא הויא תיובתיה שהרי שם ר' יהודה חילק בין הרי זו להרי עלי ורבינו הזכיר ערכין דהוי הרי עלי גם הקשה על רבינו דאיך פסק כן גם תמה על הרב לח"מ ז"ל שזיווג דין זה של רבינו עם מ"ש בסוף נדרים והקשה עליו כמה קושיות עיין עליו וסוף דבריו הניח הכל בצ"ע. ורבינו זלה"ה לא כן ידמה ולבב מרן ז"ל לא כן יחשוב שהרי בפ"א דנדרים כשהזכיר רבינו נדרי כשרים דלא אמר כלום כתב שאין הכשרים נודרין בדרך איסור וכעס כלומר אלא דרך ישוב הדעת וכוונת הלב לשם שמים כההיא דשמעון הצדיק וכו' וגם למה שהבין הרב לחם יהודה נר"ו הרי התוס' כתבו שם דההיא סוגיא אתיא כלישנא בתרא דריש נדרים דבנדבה פליגי וכו' ורבינו לא פסק כלישנא בתרא שהרי לא הזכיר תקלה וההיא דחסידים הראשונים וכו' שהיא סברת ר"י שם אלא הזכיר ההיא דשמעון הצדיק שהרי כתב וכן מי שהיה מתגאה ביופיו וכלל עמה כל הנהו וההיא דשמעון הצדיק הויא נדר גמור כמבואר מסתמא גם הערכין הויא דכוותיה במי שמכיר עצמו שהוא כילי וכיוצא ואין כאן שום קושי לא על רבינו ולא על מרן ז"ל ולא על הרב לח"מ ז"ל כי כל הישר הולך תהלה להשי"ת:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות ערכין וחרמין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה