מעשה רקח על הלכות ערכין וחרמין· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה לג
והרי האומר וכו'. נראה שאין זו ראיה להוכיח למקדיש דבר שלא בא לעולם דדבר התלוי בזמן אין נקרא דבר שלבל"ע אלא בא להוכיח דאף שלא חייב עצמו מעכשיו מ"מ בתורת נדר שקבל עליו להיות נזיר חל עליו מעכשיו משום דלא ידענו וזהו מ"ש חייב לנהוג בנזירות דהיינו מיד כמ"ש בפ"א הל' ד' ולכך לא כתב זה בלשון ראיה אלא להוכחה בעלמא ודברי מרן ז"ל צ"ע ועיין להמל"מ ז"ל: