מעשה רקח על הלכות עירובין· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח
הלכה א
אין מניחין וכו'. משנה דף ל"ח לכו"ע ואיפליגו בב' ימים יום אחד לצפון ויום אחד לדרום ויתבאר בדין י"ב. ודין
טעה ועירב וכו' ברייתא דף נ' ופי' רש"י דכיון שנתכוון לשתיהם ואינו יודע איזו היא נותנין עליו חומרי זו וחומרי זו.
הלכה ב
לפיכך וכו' הרי זה לא יזוז ממקומו. פי' רש"י דאפילו כבני עירו אינו ע"כ. ופשוט הוא דלענין תחומי העיר קאמר דאלו בעיר עצמה פשיטא שמותר בכולה.
הלכה ג
מערב אדם וכו'. משנה דף ל"ו ודלא כרבי יהודה דמחלק בין רבו לחכם אחר וכן פירש רבינו שם וידוע דקי"ל בדרבנן יש ברירה וכן פסקו ז"ל.
הלכה ד
כשם שאסור וכו'. דין הערוב ביוה"כ שם דף ל'. ודין יו"ט בדף ל"ח וכמ"ש לקמן. ובכריתות דף ט"ו אמרו כשם שערוב והוצאה לשבת כך ערוב והוצאה ליוה"כ. ובביצה דף י"ב נתבאר דבית הלל ס"ל דאין ערוב והוצאה ליו"ט אמנם הרשב"א הביאו הרב המגיד ז"ל ס"ל דגם ביו"ט צריך ערוב לכלים שאין בהם צורך יו"ט.
הלכה ה
יו"ט שחל וכו'. משנה דף ל"ח וכר' אליעזר וכן פירש רבינו שם והראב"ד ז"ל השיג דאיך לא חילק בדבר והלא העמידוה בגמ' דמנח ליה בסוף אלף אמה לכאן ובסוף אלף אמה לכאן דאי לא יו"ט ושבת לא מצי לערב בב' רוחות ע"כ. ודין זה כבר ביארו רבינו בדין י"א וי"ב ותימה על הראב"ד ז"ל. ודין ר"ה מהמשנה דף ל"ט ועיין לרבינו שם.
הלכה ו
וכן מתנה אדם וכו'. כתב הרב המגיד ז"ל כמדומה לי שמבואר זה בתוספתא ע"כ. נ"ב כן הוא האמת דהכי איתא בתוספתא פ"ג וקתני תו התם לשבת ולא ליוה"כ ליוה"כ ולא לשבת ורבינו לא רצה להאריך דפשוט הוא וכבר כתב בדין ד' דיוה"כ כשבת לענין ערוב.
הלכה ז
אמר לחמשה וכו'. ברייתא דף ל"ז ובקצת ספרי רבינו נדפס בחלוקה זו רציתי אלך לא רציתי לא אלך ונראה שהיא גירסא מוטעית וצ"ל רציתי ילך לא רציתי לא ילך ואאחריני דוקא קאי וכן הוא בברייתא שם ופי' רש"י וז"ל הכי גרסינן על איזה מהם שארצה רציתי ילך לא רציתי לא ילך וכו' דילמא בין השמשות לא היה דעתיה להאי ע"כ. וכן הוא בהרמב"ם כתב יד משנת הקס"ב ועיין להרב ב"י סימן תי"ג ואין ספק שהחלוקא האחרת היא שהטעתה להמדפיסים וק"ל.
הלכה ח
המערב לשני ימים טובים. הכי מפרש רבינו למתניתין דף ל"ח כיצד יעשה וכו' וכפי' רש"י וכ"כ בפירושו להמשנה ומה שהצריכו להחשיך וליטלו ולהביאו לביתו עד ליל שני הטעם מחשש פן יגנב או יאבד ובדרך עצה טובה דאם היה במקום המשתמר א"צ לזה כלל וכ"כ הרב המגיד ופשוט. ולמ"ש רבינו
מפני שהן ב' קדושות וכו' דמשמע דבר"ה שהן קדושה אחת כמ"ש בדין ה' באחד סגי הראב"ד ז"ל השיג עליו דלחומרא אמרו שהם כיום אחד ולא לקולא והרב המגיד הליץ בעד רבינו בטוב טעם ודעת עיין עליו.
הלכה ט
נאכל הערוב וכו'. פשוט הוא שם ומ"ש ויחשוב בלבו וכו' היינו כדי שלא יהא נראה כמכין מיו"ט לשבת כמ"ש שם. ודין ערב בפת בראשון וכו' הטעם מפני שנאכל הערוב או אבד וטעם כולן משום הכנה יעויין שם.
הלכה י
יוה"כ וכו'. סברת רבינו היא זו נכונה ופשוטה.
הלכה יא
זה שאמרנו וכו'. נתבאר בדף ל"ח ומתורצת השגת הראב"ד ז"ל שבדין ה' כמ"ש שם ויש נוסח אחר כתב ידבדברי רבינו אבל אם א"א לו להגיע לערוב של יום הראשון ביום שני אין ערוב יום השני ערוב ונוסחתינו נראית עיקר ונתבארו כל דברי רבינו.
הלכה יג
והניח ערוב שני. נוסח אחר כתב יד בשני.
הלכה יד
יו"ט שחל וכו'. ברייתא בביצה דף ט"ז ומסקנא דרב חסדא ופי' רש"י דנראה כמתקן דבר.
ומ"ש ואם שכח וכו' בדף י"ז וכרבא דעירובי תחומין לא משום דלמקני שביתה בשבתא לא ופי' רש"י דלאו דוקא שבת אלא יו"ט קרי שבתא משא"כ ערובי חצרות דאינו אלא ביטול רשות שרי ע"י תנאי וכמו שיתבאר.
במד"א וכו'. שם דף ו' גבי ערובי תבשילין וכ"ש ערובי חצרות ויתבאר בדברי רבינו פ"ו דיו"ט הל' י"ד ועיין להרב ב"י סימן תקכ"ח.
סוף הספר