אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח

פרק יב · הלכה יג

הלכה יב

גדידה ושריטה אחת היא וכו'. אלא שעל מת בין שרט בידו בין שרט בכלי לוקה. גם זה שם ומדברי רבינו משמע דאף דעבר אשני לאוין מ"מ לענין המלקות אינו לוקה אלא אחת משום דמשם אחד הם וכמ"ש בסה"מ וכ"כ הרב לח"מ ז"ל ולא נפקא מינה אלא לענין ההתראה וכמ"ש מרן וכן משמע מפירוש רש"י שהרי לא חייב אלא שני לאוין ולא הזכיר מלקות אמנם הרב ב"י יו"ד סימן ק"פ כתב להפך בכונת רש"י יעו"ש ועמ"ש מרן א"נ דלא תתגודדו משמע לרבינו דלא קאי על מת אלא לחודיה קאי והיינו לעכו"ם וקא משמע לן דאע"ג דלא כתיב במת אלא שריטה אם גדד חייב ע"כ לכאורה דבריו תמוהים דהגמרא הויא להפך דהא רבינו פסק כר"י והתם דף כ' איתא ר' יוסי אומר מנין למשרט שריטה אחת על ה' מתים שהוא חייב על כל אחת ואחת ת"ל לנפש לחייב על כל נפש ונפש והא אפיקתיה לביתו שנפל וספינתו שטבעה בים קסבר ר"י שריטה וגדידה אחת היא וכתיב התם למת ופי' רש"י קסבר ר"י גדידה ושריטה אחת היא דתרווייהו בין ביד בין בכלי וכתב בגדידה למת לא תתגודדו ולא תשימו קרחה וכו' ע"כ הרי להדיא דלר"י מאי דנפקא לן דשריטה וגדידה אחת היא היינו משום דס"ל דלא תתגודדו קאי למת ולפי מ"ש רש"י שם והתוספות ד"ה על ע"ז וכו' משמע דלא תתגודדו לא קאי אע"ז כלל דהא מחייב עלה בשלא כדרכה מלא תעבדם ולא מדכר לא תתגודדו כלל וכך צריך להבין דברי התוספות ז"ל ועיין להרב מאיר עיני חכמים שכתב כן וכן הוא משמעות הגמ' שם דהא יליף לה מדכתיב למת דקאי אקרחה וגדידה כפשטיה דקרא ואף אם תמצא לומר דילפינן מהך קרא גדידה לע"ז לדעת רבינו מ"מ לעולם לא מצית אמרת דקאי אע"ז לחודה כיון דרבינו פסק כוותיה וכשמואל דס"ל כוותיה וסתם מתניתין כוותיהו אתיא ותו קשה במ"ש וקא משמע לן דאע"ג דלא כתיב במת אלא שריטה וכו' דנראה דרבינו מדעתו מפרש כן ואי אפשר לומר כן כאמור ומ"ש רבינו גם זה אסרה תורה שנאמר לא תתגודדו י"ל דס"ל דלאו זה קאי גם לע"ז מדכתב למת גבי קרחה ומה גם דע"ז מת מקרי דויאכלו מזבחי מתים כתיב ודוחק לומר דכוונת מרן דלא קאי על מת ר"ל על מת דוקא כלומר דעיקר קרא לא קאי אמת דוקא אלא לחודיה קאי ר"ל דהיינו לע"ז ומת ילפינן מיניה וצ"ע:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה