מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ט · הלכה יג
המוכר בית לעכו"ם וכו'. פ' השולח (גיטין דף מ"ד) וכתב מרן דרבינו מפרש דמוכר לכותי היינו לעכו"ם דאל"כ לא היו דמיו אסורים כדפי' רש"י ע"כ ושם רש"י לא פירש כן אלא כתב דמיירי בארץ ישראל ולכותי ממש והטעם משום לא תחנם לא תתן להם חניה בא"י ויותר נראין דברי רבינו לפי אותה סוגיא דלפי' רש"י היכי ס"ד לאסור דמיו כיון דאשכחן אפי' באיסור המבואר בפסוק דלעולם בהם תעבודו ואפ"ה היכא שהוא אונס כגון שהפיל עצמו לגייסות דמיו מותרים ובאיסור שאינו מבואר אלא דרך אסמכתא יאסרו דמיו ואף שיש ליישב קצת לפי הטעם האמור שם מכל מקום נראה כדברי רבינו. ולכאורה נראה הטעם משום דהוה ליה תלוש ולבסוף חברו דהוי תלוש אכן קשה מדין אילן שפסק רבינו פ"ח שאינו נאסר משום דאין בו תפיסת ידי אדם ואפשר דהכא היינו טעמא משום דכיון שמכרו להיות הבית עכו"ם חמיר טפי ולכך נאסרו הדמים ודו"ק ודע דמרן ז"ל כתב דס"ל לרבינו דמוכר לכותי שאמרו בפרק השולח (גיטין דף מ"ד) היינו לעכו"ם דאם לא כן לא היו דמיו אסורים כדפירש רש"י ע"כ ורש"י שם פירש דמוכר בית לנכרי בארץ ישראל דאמר קרא לא תחנם לא תתן להם חניה בקרקע ע"כ ואיך כתב מרן כדפירש רש"י וצ"ל דקאי אדאם לא כן וכו' כלומר ולכך נייד רבינו מפירוש רש"י ודו"ק: