מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה יב
מזבח עכו"ם שנפגם וכו'. קשה דבגמרא דף נ"ג מוכח דאף שנפגם מאיליו שרי בין במזבח בין בבימוס וראיתי להמפרשים שכבר נתעוררו בזה והר"ח אבולעפיה תירץ דמזבח הוי כע"ז וכ"כ הרב לחם סתרים ז"ל אלא שכתב עוד דאי האי שנתץ רובו היינו על ידי גוי הנותצו למה לי רובו הא בע"ז אף שלא ביטל רובא אלא ראש אזנה ראש חוטמה בטיל ע"כ ובאמת שזה קשה טובא אמנם עמ"ש הפר"ח ז"ל יתורץ הכל שכתב דבימוס שנפגם היינו שנפגם האבן עצמו ומזבח שנפגם היינו נתיצת האבנים ממנו א"כ אם נותץ על ידי ישראל לא שייך למימר שקיל להאי דכיון שהאבנים לשם שלמים הגוי חוזר ובונה המזבח באותם האבנים עצמם ואין כאן שום ביטול למזבח ומשו"ה בעינן נותץ רובו על ידי גוי דוקא דאז הוי ביטול וזה ברור ע"כ ושפתים ישק דבהכי נמי לא קשה מ"ש הרב לח"מ דבסתם ע"ז כשקטע ראש אזנה או ראש חוטמה לא שייך לומר שיחזור לדבקה דזילא ליה מילתא טפי משום דדרכה להיות שלימה מה שאין כן באבני מזבח דדרכו להיות מאבנים הרבה בנתיצת אבן אחת לא מקרי ביטול דיחזור לבנותם כבתחילה אמנם כשנתץ רובה גלי אדעתיה דלבטולה קא מכוין דרובה ככולה.
ובימוס שנפגם מותר. לא ידעתי אמאי השמיט רבינו דין בימוסיאות של מלכים שהוזכרו במתניתין שם דף נ"ג.
או זרק ממנה. נ"א או זירר וכ"מ בהגהות מהרמ"ע מפאנו ז"ל.
ואם היתה של ישראל בין לצורכה בין שלא לצורכה וכו'. על מ"ש הרמ"ך ז"ל י"ל דרבא לא תירץ כן אלא לדעת ר' שמעון בן לקיש דס"ל ע"ז שנשתברה מאליה מותרת להכי איצטריך לטעמא דילמא מגבה לה אבל לר' יוחנן דס"ל אסורה ופסק רבינו כוותיה בהל' י"א א"כ לר"י היינו טעמא דאסורא משום דנכלל בע"ז שנשתברה מאליה וכ"כ הר"ח אבולעפיה נר"ו והוא פשוט: