אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח

פרק ח · הלכה ג

הלכה ב

ישראל שזקף לבינה וכו' ובא גוי והשתחוה לה אסרה. הקשה הר"ח אבולעפיה נר"ו דזה ילפינן מפ' ר' ישמעאל דקאמר רחמנא ואשיריהם תשרפון באש וכו' ופי' רש"י ירושה היא להם ואין הגוים יכולים לאוסרם בהשתחואה ע"כ וכלומר במעשה אוסר דבר שאינו שלו לחד מ"ד וא"ת אי הכי משו"ה ציותה תורה לישרוף אשירתיהם דנטעום ועבדו מעשה ומנ"ל למילף דין זקף לבינה וכו' עכ"ד וי"ל דכיון דאתינן לאוסרו משום ע"ז של ישראל שאין לה ביטול עולמית בעינן שיעשה הישראל הוכחה דבע"ז ניחא ליה דומיא דעגל ומה שנטעו הגוי לא נפקא לן מידי דהעיקר הוא שהישראל יעשה המעשה ורש"י ז"ל פירש כן קודם התירוץ כיון שעבדו ישראל לעגל ותו דמאי דקאמר רש"י בהשתחואה לאו היינו שאם יעשה מעשה יאסרו דהא ליתא שאם הישראל לא ניחא ליה בהכי מאי נפק"מ אלא כלומר בלא מעשה של ישראל ודו"ק:

חתך דלעת וכיוצא בה והשתחוה לה וכו'. פרק העור והרוטב (חולין דף קכ"ח) ואף דרש"י והתוס' ז"ל פירשו הבעיא לענין טומאה רבינו לא פי' כן משום דסבירא ליה דמימרת ר' ירמיה הוי ודאי לענין איסור ע"ז ואי לגופא איצטריך פשיטא דאסורה דהא על כרחך בתלוש איירי ולהכי מפרש גם הבעיא לענין איסור ע"ז גופא אלא דאכתי קשה קצת לר' ירמיה דקאמר הרי אמרו ואי לענין ע"ז פשיטא י"ל דלא קאמר לה אלא משום דבעי למבעי עלה וק"ל:

היה אילן נטוע וגדעו ופסלו וכו'. נראה דהיינו דוקא כשעשה כן לעבוד הגידולים דוקא דאילו נתכוון לעבוד גם לגוף האילן אסור הכל דהוי דומיא דקרקע שאם חפר בה בורות שיחים ומערות לעבוד כל הקרקע נאסר הכל כמ"ש רבינו לעיל וכ"כ התוס' שם אם לא שנחלק ביניהם ודו"ק:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה