מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ח · הלכה א
כל שאין בו תפיסת ידי אדם וכו'. ואת המעיינות הנובעים לרבים. מדברי רבינו משמע דדוקא בנובעים לרבים שרו אבל אם נובעים ליחיד דהיינו מעיין של יחיד אף שאין בו תפיסת ידי אדם אסור וכתב מרן דמפיק לה ממימרא דר' יוחנן משום ר' שמעון בן יהוצדק דאמר מים של רבים אין נאסרין דמשמע הא דיחיד נאסרין וא"כ קשה טובא דבפ' ר' ישמעאל (עבודה זרה דף נ"ט) פריך תלמודא ההך הא של יחיד נאסרין ותיפוק לי דמחוברים נינהו כלומר ומאי איריא של רבים ומתרץ דאיירי בטפחינהו בידיה ופירש רש"י שתלשן בידו ואית בהו תפיסת ידי אדם ולהכי דוקא של רבים אבל של יחיד כיון דאיכא תפיסת ידי אדם אסירי וא"כ כיון דרבינו איירי באין בהם תפיסת ידי אדם אפילו של יחיד שרו ומוכרח לומר כן דהא לקמן הל' ב' פסקה לההיא דטפחינהו בידיה ואף דהראב"ד ז"ל השיגו שם בדבר אחר מ"מ דינא נפיק דהכא איירי באין בהם תפיסת ידי אדם וכן הקשה הרב לח"מ ז"ל והניחו בצ"ע ועיין להש"ך יו"ד והפר"ח ז"ל והר"ח אבולעפיה נר"ו. וראיתי להרב לחם סתרים שכתב דרבינו דקדק בלשונו שכתב הנובעים לרבים ולא כתב של רבים ומשמע בין אם המעיין של יחיד בין של רבים וכמ"ש התוס' שם דמיירי שכל העיר שלו ואפילו שנובעים לרבים כיון שבעל המעיין יחיד קרי מים של יחיד ע"כ והוא דבר נכון אך אינו מתיישב כ"כ לפי דברי מרן. ובדין דלקמן כבר יישב מרן יעו"ש וכן הובא בירושלמי להדיא יעוין עליו.
ובמה שהקשה מרן לרבינו מההיא דפרק ר' ישמעאל דסוגיין דעלמא דאין מלמדים יש ליישב ממ"ש התוס' בסוף האיש מקדש ותירצו יעו"ש דאף על גב דבעלמא אין מלמדין הכא מלמדין כי קושיית התוס' ומשו"ה פסק לחומרא וכ"כ הפר"ח והר"ח אבולעפיה אלא דקצת קשה דהתם מאן דקאמר הכי דריש לקרא דוהיתה חרם כמוהו כל מה שאתה מהייה ממנו הרי הוא כמוהו והיינו כמאן דס"ל דחליפי חליפין אסורין בע"ז ולזה י"ל דכוונתו לומר כל המינין שאתה מחליף בע"ז ובין רב בין מועט הכל אסור כמוהו ולעולם דדוקא בחילוף ראשון אסור דדומיא להכי בערלה וכלאי הכרם שרי:
במה דברים אמורים בבהמת עצמו וכו'. הראב"ד ז"ל השיג על זה ועיין למרן ז"ל שהאריך:
>קש<בכ"מ, דאית ליה שותפות בכותי. ט"ס הוא וצ"ל בגוה: