מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה ז
ואם לא מצא דבר מבדיל וכו' או שוחה על צדו וכו'. רבינו ס"ל כפי' התוספות והרא"ש ז"ל דהאי דקאמר חזינן ליה לאביי ורבא דמצלו אצלויי היינו כשהיה רצפה ומשום לתא דהשתחואה וכמ"ש ללישנא קמא וכמ"ש מרן ז"ל ולאו אמה שכתב אדם חשוב שאני וראיתי להרב לח"מ שהקשה לרבינו ממ"ש פ"ה מהל' תפלה דאדם חשוב יש לו להטות פניו מעט ומשמע דס"ל כפירוש רש"י שם ותירץ וכו' וכמדומה שלא ראה מ"ש מרן ז"ל שם עיין עליו. אלא דקשה לי לדעת רבינו דאפילו בדאיכא רצפה ואף אם יהיה אדם חשוב שרי ליה ליפול על פניו אם יטה פניו מעט כעובדא דאביי ורבא א"כ רב אמאי לא נפל על אנפיה ופירש מן הצבור בזה הא הוה מצי להטות פניו מעט דבשלמא לרש"י ז"ל לא קשיא דחילוק זה לא מצינו גבי רצפה. וי"ל דקושיא זו איתא בעינא בש"ס לתירוצה דאדם חשוב שאני ואף לפי' רש"י וצ"ל דרב לא הוה משני ממנהגיה כמ"ש שם וכיון שהיה מנהגו ליפול על פניו ממש עכשיו שאירע לו כן לא רצה לשנות מנהגו. א"נ י"ל דלא שמיעא ליה הא דאביי ורבא ואלו הוה שמיעא ליה הוה עביד לה: