אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח

פרק ו · הלכה א

פרק ו

העושה אוב או ידעוני וכו' היה שוגג מביא חטאת קבועה. פרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס"ה) פליגי ר' יוחנן וריש לקיש אמאי לא מני ידעוני בהדי אוב במתניתין דכריתות ור"י אמר דהיינו טעמא הואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו כלומר ואם עשה אוב וידעוני בהעלם אחד אינו חייב אלא חטאת אחד אף שאם עשה אוב או ידעוני באנפי נפשיה חייב דהלאו קאי אתרווייהו והתם בכריתות תני הנך שאם עשאם בהעלם אחד חייב על כל אחד ואחד משום הכי לא מצי למיתני ידעוני התם ור"ל אמר דהיינו טעמא משום דאין בו מעשה כלומר ואפילו אי עביד ליה באנפי נפשיה לא מחייב דחטאת אינה באה אלא על המעשה דכתיב ועשה וכן פי' רש"י ז"ל ופריך ור"ל מאי טעמא לא אמר כר"י אמר רב פפא חלוקין הם במיתה ור"י חלוקה דלאו שמה חלוקה חלוקה דמיתה לא שמא חלוקה ור"י מאי טעמא לא אמר כר"ל אמר לך מתניתין דכריתות ר' עקיבא היא דאמר לא בעינן מעשה ור"ל נהי דלא בעינן מעשה רבה מעשה זוטא בעינן ע"כ והשתא כמאן פסק רבינו אי כר"י ר"י בעי מעשה ולפחות עקימת שפתים כדמשמע התם דפריך וקול לר"י לאו מעשה הוא והא אתמר חסמה בקול והנהיגה בקול ר"י אמר חייב ור"ל אמר פטור ר"י אמר חייב עקימת פיו הוי מעשה ר"ל אמר פטור עקימת פיו לא הוי מעשה הרי דלר"י בעינן מעשה וא"כ כי מוקים למתני' דכריתות כר"ע על כרחך איהו לא ס"ל הכי אלא דבעינן מעשה דוקא וכיון דבידעוני לכו"ע לית ביה מעשה אי פסק כר"י הוה ליה לאפטוריה בידעוני ואי פסק כר"ע קשה דרבנן דכריתות ור"י דהכא פליגי עליה וקי"ל כר"ע מחבירו ולא מחביריו ותו קשה דמדברי רבינו נראה דבידעוני אית ביה מעשה שכתב ומקטיר ועושה מעשים אחרים וכו' וזה נראה היפך הש"ס. ולכאורה היה נראה דרבינו ס"ל כפי' רש"י שם שכתב דבידעוני לית ביה מעשה משום דהכנסת העצם בפיו אינו מדבר בשעת מעשה אלא לאחר מעשה שהוא בפיו מדבר העצם מאיליו ע"כ ומשמע דבעי לומר דאף שיעשה כמה מעשים קודם לא מקרי מעשה כיון שבשעה שמדבר שהוא עיקר האיסור אינו עושה שום מעשה ולפ"ז פסק כר"י וכרבנן ואף דרבינו ס"ל דכשאינו עושה מעשה לא מחייב כמ"ש פ"ב הל' ג' ובכמה מקומות הכא שאני מטעמא דהואיל ושניהם בלאו אחד נאמרו כלומר דוקא הכא כיון דכללם בלאו אחד כוונתו לחייב על כל אחד דכי הדדי נינהו וכמ"ש רש"י דהלאו אתרווייהו קאי ע"כ דאם לא כן מנא ליה לר"י דחייב כיון דאין בו מעשה הא איהו ס"ל דפטור בההיא דחסמה ומ"ש ור"י אמר לך מתני' דכריתות ר"ע היא דאמר לא בעינן מעשה היינו לומר דר"י ס"ל בהך כוותיה ולא מטעמיה דאיהו לא מחייב הכא אלא מלישנא דקרא.
אלא שראיתי להרב לח"מ שכתב לשון רבינו פ"א דהלכות שגגות ששם מנה בכלל המחוייבין חטאות בעל אוב וידעוני במעשה משמע דאיכא ידעוני דלא עביד מעשה ואז לא מחייב א"כ מוכרח לומר דהך ידעוני דהכא הוא במעשה דוקא ע"כ ובאמת שהיא קושיא חזקה. והוא ז"ל כתב דרבינו לא ס"ל כפי' רש"י ז"ל אלא דאיכא ידעוני שיש בו מעשה ואיכא שאין בו מעשה וכוונת ריש לקיש היינו דכיון דלא הוי מלתא פסיקתא לא תני ליה התם ומשו"ה לא חייב רבינו אלא בידעוני שיש בו מעשה וכו' יעו"ש ובאמת שזו נראית כוונת רבינו. אלא דאכתי קשיא לי דרבינו שם בהלכות שגגות מנה העובד ע"ז במעשה משמע דאיכא עובד ע"ז בלא מעשה (וכגון שקבלו באלוה וכיוצא דעקימת פיו לא הוי מעשה וכמ"ש שם גבי מגדף) ולפ"ז לא הוי מלתא פסיקתא ואפ"ה תני ליה. ולזה י"ל דעובד ע"ז סתמו במעשה ולהכי תני ליה אבל ידעוני סתמו בלא מעשה וכ"כ הרב ז"ל שם והשתא אתי שפיר דמני עובד ע"ז ולא מני ידעוני. אלא דאכתי לא נחה דעתי בדברי מרן ז"ל שכתב שזה מחלוקת ר' יוחנן וריש לקיש ופסק כר"י דהלכה כוותיה לגבי ר"ל ולפי דברי הרב לח"מ לא נגע ולא פגע כלל והתימה שאיך לא ראה דברי רבינו בהלכות שגגות דלא חייב אלא בידעוני שיש בו מעשה וההוא דפ' ד' מיתות איירי שאין בו מעשה א"כ איך כתב דפסק בההיא כר"י. ואפשר דס"ל למרן כ"מ דלר"י חשיב ליה מעשה ולר"ל לא וכן דברי רש"י ז"ל אר"ל דוקא קאמר ומ"ש ור"י אמר לך מתני' ר' עקיבא היא וכו' היינו כלפי דברי ר"ל דס"ל דלית ביה מעשה קאמר ליה אפי' לדידך מצינא לתרוצי דמתני' ר"ע היא דלא בעי מעשה אבל לדידי חשיב מעשה כל זמן שעוסק בדבר ההוא ועיין מ"ש התוס' ד"ה מאן תנא וכו' ולעולם דאיכא תרי גווני ידעוני אלא דפלוגתייהו התם היינו בשעושה מעשה אבל אם אינו עושה שום מעשה (עיין להרב לח"מ ז"ל) לכו"ע פטור וכי קאמר ר"ל נהי דר"ע לא בעי מעשה רבה מעשה זוטא בעי היינו משום דס"ל דבידעוני לא עביד שום מעשה דהעצם מדבר מאיליו. ומ"ש הרב לח"מ שם עמ"ש רבינו בהלכות שגגות דמגדף פטור משום דלית ביה מעשה וטעם ביטול קרבן פסח ומילה משום דהוי מ"ע והקשה עליו דבפסח ומילה לימא נמי טעמא דאיכא במגדף דביטול מצוה הוי שב ואל תעשה ואולי רצה לתת בפסח ומילה טעם אחר יותר פשוט ומ"מ צ"ע ע"כ ולא ידעתי מאי קשיא ליה תו דאיך אפשר דרבינו כדי לתת טעם כללי יאמר מה שהוא היפך האמת דבמצות עשה לא אשכחן בשום מקום שיתחייב על בטולה קרבן וא"כ על כרחך לומר כן:

כיצד הוא מעשה האוב וכו'. ומשיבו על מה שהוא שואל בדברים מתחת לארץ בקול נמוך. מדברי רבינו משמע שהקול משיב מתחת הארץ וקשה דבפרק ארבע מיתות (סנהדרין דף ס"ה) אמרינן ת"ר בעל אוב זה המדבר בין הפרקים וכו' מיתבי והיה כאוב מארץ קולך מאי לאו דמשתעי כי אורחיה לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי ת"ש ותאמר האשה אל שאול אלהים ראיתי עולים מן הארץ מאי לאו דמשתעי כי אורחיה לא דסליק ויתיב בין הפרקים ומשתעי ע"כ וא"כ איך כתב רבינו דהקול נשמע מתחת לארץ ובגמרא אמרו שהוא נשמע (מתחת) [בין] הפרקים ממש ואינו מתחת הארץ ואפשר דמתחת לארץ דקאמר רבינו קאי אמה שכתב לעיל עד שישמע השואל כאילו אחר מדבר עמו וכו' והיינו לומר דנראה לו כאילו הקול יוצא מתחת לארץ. ובסה"מ כתב ויתדמה להשמיע דבור מתחת שיחיו שישיב למה שישאל ע"כ הרי דס"ל דמה שאמרו בגמרא היינו שידמה כן במחשבתו וכאן כתב כן מחמת הקול שהוא נמוך מאד וכ"כ להדיא הסמ"ג לאוין ל"ח. והרב לח"מ כתב עמ"ש רבינו בפי' המשנה דהכל הוא שקר וכזב והכל הוא לפי מה שהוא מדמה במחשבתו כאשר אירע לכמה אנשים כשהם ביחוד פנוים שמחשבים כמה דברים ונדמה להם שהוא ממש ורבינו כתב לפי האמת ובגמרא אמרו לפי הדמיון עיי"ש ע"כ וכן מצאתי לרבינו פי"א מהלכות אלו יעו"ש. אלא דאיכא למידק לדברי רבינו ממעשה דשאול כששאל באוב דהתם ודאי היה ממש בלי ספק והיא קושיא חזקה לדעת רבינו. שוב מצאתי להרב ב"י יו"ד סימן קע"ט שהביא משם הנמוק"י שהקשה מכמה מקומות לרבינו וכתב שדברים אלו צ"ע רב.

וכן הלוקח גולגולת וכו'. גם זה שם דף ס"ה:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה