מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ה · הלכה ד
מצוה ביד המוסת וכו'. הכי איתא בספרי פרשת ראה מרן ז"ל.
ואזהרה להדיוט המסית מנין שנאמר וכל ישראל ישמעו וייראו. וכתב מרן הקדוש דנפקא ליה מסיפיה דקרא ולא יוסיפו לעשות עוד וכפי' רש"י ז"ל וכו' ע"כ ראיתי להפר"ח ז"ל פ"ד שהקשה על רבינו מההיא דפ"ק דמכות דף ד' מעידים אנו באיש פלוני שהוא חייב מלקות ארבעים ונמצאו זוממין לוקים שמונים משום לא תענה ברעך עד שקר ומשום ועשיתם לו כאשר זמם דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין לוקין אלא ארבעים ובגמרא ורבנן האי לא תענה ברעך עד שקר מאי עבדי ליה ההוא מבעי ליה לאזהרה לעדים זוממין ור"מ אזהרה לעדים זוממין מנא ליה נפקא ליה מוהנשארים ישמעו וייראו ולא יוסיפו עוד ורבנן ההוא מבעי ליה להכרזה ור"מ הכרזה מוישמעו וייראו נפקא כלומר ולא יוסיפו לאזהרה וז"ל הרב ז"ל ותמיהא מילתא דכי היכי דגבי מסית סגי לן להכרזה בקרא דוכל ישראל ישמעו וייראו וסיפיה דקרא מפקינן ליה לאזהרה ה"נ לרבנן אמאי אצטריך לא תענה לאזהרה תסגי לן והנשארים להכרזה ולא יוסיפו לאזהרה ולילקי שמונים וכו' אבל להרב קשה דהא קי"ל כחכמים דלא לקו אלא ארבעים וכן פסק הרב פי"ח מהלכות עדות וכ"כ בסה"מ (ל"ת רפ"ה) ולסברת חכמים דקי"ל כוותייהו לא הויא אזהרה למסית מהך קרא אלא מקרא דלא ישמע על פיך דומיא דמדיח וצ"ע ע"כ ולדידי אני הצעיר נראה די"ל דרבנן ס"ל דקרא דלא יוסיפו לעשות הוא תלוי ועומד ר"ל דאפשר לפרשו לענין הכרזה דהיינו שבלשון ההכרזה היו אומרים כן א"נ אפשר דאתי לאזהרה והכרזה אינה אלא וכל ישראל ישמעו ויראו והכל לפי הענין דהתם גבי עדים זוממים דאית לן קרא דלא תענה ברעך עד שקר לענין האזהרה של עדים זוממין מוקמינן קרא דלא יוסיפו ללשון ההכרזה ולא ללאו דכל היכא דאיכא למדרש דרשינן ולא מוקמינן בלאוי יתירי ובפ' יוה"כ דף פ"א אמרו א"כ נפישי להו לאוי וכתב רש"י ז"ל שמא אין הקב"ה רוצה להרבות לאוין יעו"ש ומכ"ש בספק מלקות דלית לן לאחמורי עליה דלילקי שמונים אמנם במדיח דלית לן קרא מיוחד לאזהרה ואשכחן קרא דלא יוסיפו בההוא עניינא גופיה פשיטא דאית לן למימר דאתא לאזהרה ולא להכרזה ובהכי אתי שפיר דנמצא דהך סתם סוגיא דידן אתיא אף כרבנן דאי לא תימא הכי קשה טובא למסתם סתומי כר' עקיבא דלא הוי הלכתא ודו"ק: