אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח

פרק ה · הלכה ב

הלכה א

ואחד האומר אמרה לי ע"ז עבדוה. הקשה הפר"ח וז"ל תימה דזה מנין דסתם נביא דאיתיה בגמרא אינו אלא דוקא כשמתנבא בשם ה' וכן בקרא נמי לא מיירי אלא בכה"ג ולא במתנבא בשם עבודה זרה וכן פי' רש"י וכו' אבל במתנבא בשם ע"ז משמע ודאי שדינו כשאר המתנבא בשם ע"ז דדינו בחנק וצ"ע ע"כ. מש"כ דמתנבא בשם ע"ז דינו בחנק היינו דוקא היכא שלא נתנבא לעבוד ע"ז דהיינו הדין שהזכיר רבינו בדין ו' דבאותה פרשה לא הוזכר לעבוד ע"ז ואף אם תמצא לומר דבכל מילי איירי מ"מ בדין מדיח שהודחו אחריו רוב העיר אי אפשר לחייבו משום מתנבא כיון דאף אם לא הזכיר ע"ז מחייב משום שהדיח תדע שאם לא הודחו אחריו חייב חנק משום מתנבא בשם ע"ז וכ"כ מרן פ"ד דין ו' (וט"ס יש שם) ומ"ש דבקרא נמי לא מיירי אלא בכה"ג לא ידעתי מאין הכריח הרב זה דבאותה פרשה לא הוזכר דין זה ורבינו ס"ל דכיון שהוא נביא מסתמא ודאי שאומר כן משום אלוה וכו' ועיין במ"ש מרן בסוף הפרק:

או שאמר אמר לי הקדוש ברוך הוא עבדו ע"ז וכו'. דברי רבינו צריכים ביאור חדא דלמה השמיט הך דאמרינן התם דבקיום מקצת וביטול מקצת דע"ז נמי מחייב ותו דבסוף פ"ט דיסודי התורה כתב דבעבדוה היום ואפילו שעה אחת ה"ז יחנק וקשה טובא דכיון דהוא ז"ל פסק כאן כרבנן דס"ל דהך פרשה דנביא שהדיח הוי דינו בסקילה דגמרינן הדחה הדחה ממסית א"כ היכי כתב שם דיחנק וראיתי להמפרשים ז"ל שתירצו לזה עיין עליהם. ולדידי אני הצעיר נראה לענ"ד דכל הדרכים בחזקת סכנה כמו שיראה המעיין דאכתי קשה טובא דכיון דלרבנן הך פרשתא דנביא שהדיח הויא בסקילה א"כ היכי כתב שם רבינו דיחנק ומייתי ראיה מקרא דכי דבר סרה שהוא מדבר בנביא שהדיח והורעה כל הפרשה כולה לסקילה מכח הג"ש דהדחה הדחה לכך נראה דרבינו התם איירי בשלא הודחו אחריו כלל כדמשמע מסתמיות דבריו שם וכאן איירי בשהודחו דוקא כמ"ש להדיא ואם הודחו אחריו רוב העיר נסקל והשתא ההיך פרשתא דנביא שהדיח איירי בשהודחו דוקא וכמו שמבואר בדברי רבינו הכא ובהא פליגי רבנן ור' שמעון וסתם דבריו כאן ולא כתב דאיירי בביטול כל הגוף לעולם אלא שאמר אמר לי הקב"ה עבדו ע"ז באיזה אופן שיהיה שיתחייב בע"ז קאמר אפילו בהיום עבדוה לבד והתם דאיירי בשלא הודחו אחריו כלל אין לחייבו כי אם משום דהוי נביא השקר ומקרא דאך הנביא אשר יזיד.
ומה שלא הכריח רבינו מהך קרא גופיה הראנו חכמתו הרחבה מני ים דבנביא שהתנבא ולא הודחו אחריו מנ"ל לחייבו אי מקרא דלהדיחך התם לא איירי אלא בהודחו אחריו דוקא ואי מקרא דנביא השקר התם דבר שלם כתיב כדאיתא בש"ס והשתא כיון דהוא ז"ל פסק כר' חסדא דס"ל דההוא קרא דלדבר דבר מיירי בשאר מצות ובעוקר כל הגוף א"כ בהיום עבדוה דהיינו עוקר מקצת לא מצי יליף מהתם דהתם בעוקר דבר שלם איירי לכך הוצרך להביא קרא דנביא שהדיח דמהתם ילפינן דבע"ז אפילו במקצת חייב כדבר שלם בשאר מצות ודון מינה ואוקי באתרין דבדבר דכתיב בהך קרא דנביא השקר נכלל גם כן ביטול מקצת דע"ז דלית לן קרא לרבוינהו כאמור ולכך לא יליף המיתה מהך קרא אלא מקרא דנביא השקר כמ"ש לפיכך נדע בודאי שהוא נביא השקר וכו' ויחנק דאלו בנביא שהדיח או שהסית תיפוק ליה דהסית או הדיח אלא כתב כן לרמוז לנו כוונתו ודו"ק בזה כי הוא כפתור ופרח:

כיצד האומר לחבירו אעבוד וכו'. כתב מרן ז"ל וא"ת היכי קאמר שלשון שאומר המסית הוא אעבוד וכו' ונ"ל שאומר אעבוד אני בתחילה ואתה אחרי וכו' ע"כ ורש"י ז"ל פירש כפשטיה דבאחד מכל הלשונות הללו הוי מסית וחייב ע"כ משמע דס"ל דכיון דאיכא הוכחה דרוצה לפתותו די דאל"כ אמאי קאמר ליה ומאי נפקא מינה ודו"ק. והפר"ח הכריח גם כן ממתני' דקתני המסית את ההדיוט אמר יש יראה במקום פלוני כך אוכלת וכך שותה וכו' דמשמע דכל שאומר דברים שמשמעותם לשון הסתה מיקרי מסית:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה