מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה א
אף על פי שלא עבדו ע"ז. כתב מרן הקדוש דאי בשעבדו ע"ז תיפוק ליה דאפי' לא הדיחו נמי נסקלים ע"כ והפר"ח ז"ל הקשה דאי מהא לא איריא דדילמא מיירי בשעבדו והוה אמינא שדינם כנדחים לדונם בסייף קמ"ל וכו' ע"כ ואחר המחילה הראויה אין זה קשיא למרן ז"ל דאיך הוה סלקא דעתין דהמדיח שעבד ששתים רעות עשה הדיח ועבד ליהוי דינו בסייף דומיא דמי שעבד שאין בידו אלא חטא אחד ואיך יתכן לדון את המדיח במיתה קלה שהיא סייף ובידו שתים וכל אפייא שוים הא ודאי נראה דלא ס"ד אלא על כרחך לומר דמיירי בשלא עבד וכדברי מרן ז"ל ודו"ק:
ואזהרה למדיח וכו'. במ"ש הפר"ח הכא עיין מ"ש לקמן פ"ה בס"ד. בכ"מ ד"ה אין העיר וכו' סוף הנחנקין ט"ס הוא וצ"ל סוף פרק חלק (סנהדרין דף קי"א:)