מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ז
ישב לו קוץ ברגלו. פ"ק [דע"ז] דף י"ב וכתב מרן ז"ל דרבינו לא היה גורס מעיין וכו' ואפשר דלעולם שהיה גורס כן ומאי דלא הביאו היינו משום שהוא נלמד במכל שכן מפרצופות דהא מנשק אינו חמור כמשתחוה כמ"ש התוספות שם ומכ"ש השוחה לשתות דנראה כמשתחוה לע"ז אלא דאכתי קשה דלמה השמיט רבינו מ"ש שם דאף דאיכא סכנת נפשות כגון אם ימות בצמא אפ"ה משום חומרא דע"ז לא שרינן ליה וכתב הר"ן ז"ל דהיינו טעמא משום דקי"ל בכל מתרפאים חוץ מע"ז וכו' ואוקימנא לה אף במקום סכנה וכ"כ הטור סימן ק"נ והסכים עמו מרן ב"י ופסקו בשו"ע אם לא שנאמר דסמך רבינו אמ"ש פ"ה דיסודי התורה יעו"ש א"נ אפשר דס"ל כמו שכתב הר"ן שם דלאו דוקא מיתה ממש יעו"ש: