אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

שחט לה חגב. הרמ"ך והראב"ד ז"ל השיגו על רבינו בזה ועיין למרן והפר"ח ז"ל ועיין בפרטים אלו למוהר"ל בן חביב סי' כ"ב:

המקבל עליו וכו'. שם דף ס' ורבינו מפרש הכי למתני' ודלא כפי' רש"י ז"ל ללישנא קמא דהכל דבר אחד והלשון הוא יותר מדויק דלא קתני אחד כדתני באחרים אלא דרבינו פירש כן מדתנן והאומר לו ואם איתא הו"ל למתני ואומר לו מדקתני והאומר משמע דהיא חלוקה אחרת.

ואפי' הגביה לבנה. משמע דבעינן שיעשה איזה מעשה והקשה הרב לח"מ ז"ל דלא בעינן מעשה אלא לאסור הדבר כמו גבי זקף ישראל לבינה ובא גוי והשתחוה לה אבל לענין חיוב באמירה לחוד הוא חייב כדמוכח פרק ד' מיתות (סנהדרין דף ס"ג) אמר רב נחמן אמר רב כיון שא"ל אלי אתה חייב וכו' והקשו והתניא אינו חייב אלא על דבר שיש בו מעשה כגון זיבוח וקיטור והשתחואה וכו' ואתי כר' עקיבא דלא בעינן מעשה ורבינו דנקט הגביה לאו דוקא ע"כ ואפשר דהתם שאני שהוא מעשה בגוף העבודה כגון זיבוח והשתחואה כדאיתא התם אבל הכא איירי במעשה ההוכחה שרוצה לקבלה באלוה ואף דלא בעינן מעשה גמור מ"מ הוכחה מיהא בעינן שוב ראיתי שכ"כ הר"ח אבולעפיה נר"ו ודייקי נמי דברי רש"י ז"ל שכתב כיון שאמר לו אלי אתה אף על גב דלא פלחה ע"כ משמע דלא בא רב נחמן לאפוקי הגבהה אלא לאפוקי עבודה גמורה דלא בעינן אלא דאכתי קצת קשה דאי נימא דדוקא בעינן הוכחה א"כ כי ליכא הוכחה יהא פטור אף שאומר אלי אתה וזה מנין לו כיון דפשטא דסוגיין משמע דבאמירה לחוד מחייב ויש ליישב ודו"ק:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה