מעשה רקח על הלכות עבודת כוכבים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ט
מגדף שחזר בו בתוך כדי דיבור. כתב מרן ז"ל דבלא התראה חייב וכו' והר"ח אבולעפיה נר"ו הקשה עליו וז"ל וליתא דבפ' כ' דעדות כתב הראב"ד לדבריו מגדף לא לבעי התראה ע"כ מורה דמגדף בעי התראה ע"כ ונראה דמרן סמך אמה שכתב בסוף דבריו מההיא דהלכות עדות שכתב רבינו דמשמע דכל היכא דליכא מעשה ליכא התראה ומ"ש הר"ח אבולעפיה על זה דליתא מנשבע ומקיים (פ"ג) [פ"ה] דע"ז וחסמה בקול הלכות שכירות ונשבע ומימר ומקלל חבירו בשם פי"ח דסנהדרין דליכא מעשה ובעו התראה וכו' ע"כ לענ"ד לא ראיתי בירור שיהיו צריכים התראה לדעת רבינו ואה"נ דלדעת מרן ליכא התראה אלא כי איכא מעשה דוקא:
עד שיברך בשם מן השמות המיוחדים. אפשר דכוונתו במלת המיוחדים דהיינו המיוחדים למעלה שהם ז' שמות שאינם נמחקים ועיין למרן ז"ל: