אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות עבודת יום הכפורים· רבי מסעוד חי רקח

פרק ג · הלכה ד

הלכה ג

וקושר לשון של זהורית וכו'. עמ"ש מרן ז"ל שסתם במקום שהיה לו לפרש ע"כ נראה לענ"ד בחדא מתרתי או דרבינו קשיתיה קושית התוס' בההיא דר' יוחנן ג' לשונות שמעתי דאמאי לא נקט של שעיר הפנימי וכן בדר' יצחק ב' לשונות אמאי לא נקט שעיר הפנימי נמי אלא נראה דלדידהו ההעמדה קאי ולכך סתם רבינו. ויותר נראה בהקדים דרבינו בפ"ד דהל' שקלים פסק דלשון של זהורית שקושרין בקרני שעיר המשתלח היה בא מתרומת הלשכה ולא הזכיר של שעיר הפנימי וכן במשנה פ"ה דשקלים מכח זה אפשר דרבינו מפרש דלשון אחד הוא דאותו שהיו קושרין בראשו של משתלח היו קושרין בבית שחיטת הפנימי ולפ"ז אתי שפיר דלא מנו אלא חד וניחא נמי לדרבי יוחנן ור' יצחק כאמור והשתא כדי להשמיענו ז"ל דלא היה שם כי אם לשון אחד כתב שמשקלו שתי סלעים ובהנשחט לא הזכיר שיעור להשמיענו דבר זה דוקא שכל כוונתו היא זאת ומינה נמי נשמע דהקשירה קאי ולא ההעמדה ולא חש לבאר הספק של התלמוד מפני שהוא לא הזכיר לשון זה בשום מקום ומהיכן היה בא ומה היו עושין בו דהא בעת השחיטה היו צריכים להוציאו משום חשש חלדה ולא נטעה דההעמדה קאי דלשון ולנשחט מורה על דבר אחר שהיה נעשה בו דההעמדה היה לו לומר והנשחט ועוד לשון כנגד בית שחיטתו לא אתי שפיר ובגמרא נסתפקו משום דלא תני שיעורא אבל רבינו שהזכיר השיעור לא הוצרך לבאר ולקמן רפ"ד שנה רבינו דין זה ולא הזכיר השיעור מפני שסמך וכו' אף שכל זה הוא דרך חריפות ודוחק ועיין עוד להפר"ח וס' לחם יהודה:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות עבודת יום הכפורים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה