מעשה רקח על הלכות עבודת יום הכפורים· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ג
שמא תמצא אשתו נדה. בגמרא אמרו ספק נדה ובס' עבודת ישראל דף כ"ט הקשה דמשמע מדברי רבינו דעל הודאי נדה מטמא ולא על הספק ומהגמרא מוכח דאפי' על הספק ע"כ ובאמת דגם בפירוש המשנה כתב רבינו ומפרישין אותו מאשתו כדי שלא תמצא נדה וכו' אכן נראה משום דבירושלמי אמרו פירש בן בתירא שמא יבא על אשתו נדה כהא דתנינן תמן היה משמש עם הטהורה וא"ל נטמאתי וכו' ע"כ וכיון דמצד הדין בין בנדה ודאי בין בספק הבעל טמא ויותר מצוי הודאי מהספק לכך העתיק סתם וכבר ידוע דהוא הדין בספק דספיקא דאורייתא לחומרא ודאי ולפי זה הירושלמי ניחא נמי דלא תקשי דהוי גזרה לגזרה שמא תמצא נדה ושמא נטמא בה אך כיון שהחששא היא שמא ראתה בשעת תשמיש הוי ספק אחד ודו"ק:
ומתקינין לו כהן גדול אחר וכו'. בפ"ד דכלי המקדש הל' ט"ז כתב רבינו דממנין כהן אחד יהיה לכהן גדול כמו המשנה למלך והוא הנקרא סגן וכו' והשתא לא אתבריר אי הך דמתקינין לו כ"ג אחר הוא הסגן או כהן אחר דנראה דכיון שהיה לו הסגן לעולם אין ראוי למעלה זו אלא הוא אכן בגמרא יהבי טעמא משום איבה מעתה טוב לנו בכהן אחר ולא בסגן שהרי הסגן עומד תמיד כמ"ש רבינו שם ועיין מ"ש פ"ג הל' ג':
וכל מצות כהונה וכו'. בדפוס מגדל עוז כתוב בכל בבי"ת ומסיים שם אלא שאינו ככהן גדול ונראה שהיא גירסא נכונה: