מעשה רקח על הלכות סוטה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ד · הלכה יח
מצות חכמים וכו'. כתב מרן ז"ל דס"ל לרבינו דקרא אסמכתא בעלמא הוא ע"כ. גם נראה שהוא מוכרח מכח קושיית התוס' שם דף ג' דתרי"ג מצוות נאמרו למשה מסיני ואם איתא טפי להו אלא ע"כ דאסמכתא בעלמא הוא וא"ש נמי דהתם איכא למ"ד אסור לקנאת ואיכא למ"ד מותר לקנאת ואם נפרש חובה כפשוטו הוו הדעות מרוחקות טפי וק"ל ולמה שנסתפק מרן ז"ל בולא מתון מתון האמור בירושלמי מה הוא נראה שהכוונה שלא ימתין בדבר ולא יאחר אותו כמו מתון מתון ארבע מאה זוזי שויא ומכיון שרבינו הקדים שמצוה לקנאת מלתא דפשיטא היא שאין מחמיצין את המצות ועמ"ש מרן מן הירושלמי שנראה שהם לעיכובא ונדחק הרבה בדבר והרואה הירושלמי במקומו יראה שיש לפרשו בע"א והש"ית יאיר עינינו בתורתו הקדושה אכי"ר: