אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות סוטה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ג · הלכה כ

הלכה יט

סוטה שיש לה זכות ת"ת אע"פי שאינה מצווה וכו'. פשטן של דברים מורה שכוונתו דאע"פ שאינה מצווה מ"מ שכר יש לה כמי שאינו מצווה ועושה והיינו בתורה שהיא עצמה למדה וק"ק דבגמרא מסיק רבינא לעולם זכות תורה ודקאמרת אינה מצווה ועושה נהי דפקודי לא מפקדא מיהו באגרא דמקרא ומתניא בנייהו ונטרא להו לגברייהו עד דאתו מבי מדרש' מי לא פלגא בהדייהו ופירש"י לעולם זכות דתורה ולא שעוסקת בתורה אלא שטורחת בבנה ובבעלה שיעסקוה ע"כ. נראה מזה דכוונת רבינא לומר שזה הזכות שתולה לסוטה היינו בדבר שהיא מצווה דאם אינה מצווה ועושה לא אלים לשיתלו היסורין ומש"ה הביא הזכות של לימוד בניהם ובעליהם דאינהו ודאי אלים זכותייהו שהרי הן מצווים ועושים וכיון דהיא פלגא בהדייהו הרי שנוטלת שכרה כמצווה ועושה ולכך אלים זכותה לתלות עליה מן היסורים. והנה רבינו גם בפי' המשנה כתב כדבריו בחיבורו ולכן נראה פשוט דאין כוונתו להורות לנו מהות הזכות דזה כבר נתבאר בגמ' אלא הורה לנו עיקר הדין שהזכות תולה לה בשביל התורה וה"ק סוטה שיש לה זכות ת"ת כלומר כדינו שאמרו בגמרא אע"פי שבאמת אינה מצווה כלומר בעיקר הלימוד אינה מצווה אבל מ"מ יש אופן שנוטלת שכר כמצווה ועושה ולפי שאין זה מעיקר הדין לא חש לבאר דמהגמ' הוא יוצא ודו"ק:

ואינה מתה לשעתה אלא וכו'. ראיתי להפר"ח ז"ל שהק' וז"ל רבינו פסק כר' וקשה למה לא פסק כרבנן ע"כ וכוונתו עם ההיא דאפליגו ר"י ורב ששת בפ"ק דף ו' דלר"ש לרבנן לא מתנוונא וכו' ולעד"ן דרבינו פסק כרבי מכח ההיא דאמרינן בדף כ"ו אהא דתנן אשת כהן שותה ומותרת לבעלה דפריך תלמודא פשיטא א"ר הונא במתנוונא ופריך מתנוונא הא בדקוה מיא ומתרץ במתנוונא דרך אברים מהו דתימא וכו' ופירש רש"י דרך אברים שאינה מתנוונא במיעיים וברכיים אלא ראשה ושאר אבריה כבדים עליה מ"ד הא לאו זכות תלה לה דא"כ הו"ל להתנוונא דרך בדיקת המים וכו' ע"כ משמע שהדבר תלוי בצביית הבטן ונפילת הירך שזה מסבב לה המיתה וכיון דסתם לן תנא וסתם תלמודא הכי קי"ל והתי"ט ז"ל ג"כ נראה שהרגיש בזה במתני' דר"ש וכו' ודבריו מגומגמים ע"ע:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה