מעשה רקח על הלכות סוטה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה ז
ואח"כ משביעה הכהן וכו'. דע דבגמ' דף ח"י א"ר זירא א"ר שתי שבועות האמורות בסוטה למה אחת קודם שנמחקה המגילה ואחת לאחר שנמחקה מתקיף רבא תרווייהו קודם שנמחקה מגילה כתיבי אלא אמר רבא אחת שבועה שיש עמה אלה ואחת שבועה שאין עמה אלה היכי דמי וכו' ומסיק אלא אמר רב אשי משביעני עליך שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו ביך ופי' רש"י משביעני עליך שיהא אמת מה שאמרת בפנינו שלא נטמאת ואם נטמאת יבואו ביך המים דקיימא שבועה אאשה שלא נטמאת ואאשה שתחול ע"כ. ורבינו לא הזכיר דין זה כלל ולא ידעתי למה דהרי מוסכם הוא וקרא הוא דקדייק וצ"ע. גם בתוספתא פ"ב הביאו שיש לו לכהן לקרות הפסוקים לפניה בדקדוק ואח"ך משביעה כנ"ל ומדברי רבינו משמע דהשבועה היא קריאת הפסוקים לחוד:
אם לא שכב וכו'. הנה ראיתי להתוס' ז"ל דמכילתין דף י"ז ד"ה אינו כותב וכו' וז"ל תימא בפ' המצניע דתנן קלף כדי לכתוב עליו פרשה קטנה שבתפלין שהיא שמע ישראל אמאי לא קתני פרשת סוטה דשיעור זוטא טפי ואומר ר"י דפרשת סוטה לא שכיח וכו' ע"כ. ודבריהם תמוהין ומבהילין חדא דפרשת סוטה גדולה מפרשת שמע שזה יש בה ד"ן תיבות וזה יש בה נ"ב וגם במספר האותיות זה יש בה ר"ו וזה יש בה ר"ד והם כתבו דשיעור זוטא טפי ותו דמאי אריא שהקשו מפרשת סוטה הלא יש כמה פרשיות בתורה רבו מספר דשיעורן זוטר טפי וטפי ומהתימה על התי"ט שהביא דברי התוס' האלו בפ' המוציא יין ולא נרגש מכל זה והנה לקושיא זו האחרונה אין כאן קושיא כלל דחז"ל לא שיערו אלא בפרשה שדרך להעתיקה לצורך ואין לנו אלא תפלין וסוטה אכן לקושיא ראשונה צ"ע ואין לומר דכוונת התוס' היינו לסברת רבי יהודה דמתניתין דשיעורו זוטר טפי חדא דא"כ הו"ל לפרש ועוד דרבינו הקדוש סתם כת"ק דהכא א"כ מאי קשה להו: