אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות סוטה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ב · הלכה י

הלכה ט

מי שאין לו אשה וכו' ונשא עקרה או זקנה וכו'. מדכתב ונשא עקרה וכו' משמע דבשעה שנשא קאמר ונ"מ לזקנה שאם נשאה בחורה והזקינה אצלו ה"ז שותה והיכי דמי כגון שהפילה או שלא בא עליה משנשאה עד שהזקינה דאל"כ היינו עקרה אלא די"ל דעקרה היא שנשאת לג' אנשים ולא ילדה דאז הוחזקה להיות עקרה אבל בנישואין ראשונים אין חזקתה עקרה דכמה נשים משתהות שנים רבות עם בעליהן ולבסוף יולדות. והנה מרן ז"ל הביא הברייתא השנויא בגמ' וכתב עלה ופי' רש"י הרובא ילד בחור כמו רביא ע"כ והיינו לומר שהוא ילד שעדין אין לו אשה ובנים אבל אם היו לו אשה אחרת ובנים שותה והכי אמרינן בירושלמי מודים חכמים לר"א שאם היו לו אשה ובנים שהיא שותה ע"כ ודבריו מגומגמין במ"ש הא אם היה לו אשה אחרת וכו' דהלא בברייתא שהזכיר אמרו כן בפי' אבל הרובא שיש לו אשה ובנים ונשא עקרה וכו' ומה צורך להביאו מדיוק ועוד דמה צורך לדברי הירושלמי הלא כיון דבברייתא באין לו אשה ובנים נחלקו בה ר"א ות"ק וביש לו לא נמצא מחלוקת מהיכא תיתי דמתני' פליגא עלה לומר דאף ביש לו פליגי אם לא שנאמר שהייתי אומר דחכמים דמתניתין ס"ל דקרא דונזרעה זרע מי שראויה להזריע קאמר כסברת רשב"א בגמרא וכיון שכן אף ביש לו פליגי ולפי שמרן ז"ל בא להכריח דביש לו ל"פ כתב הדבר בדרך דיוק להסמיך לו דברי הירושלמי המשמיענו להדיא דל"פ וכ"מ להמש"ל ז"ל ע"ש שהאריך בכמה פרטים בזה:

היו לו בנים או אשה וכו'. אף דנקט בנים בלשון רבים וכן הוא לשון הברייתא מ"מ נראה דבאחד סגי בן או בת לענין זה

דהא כתב רבינו אח"ז שאם נולד לו בן מגרושתו בין קינוי לסתירה כבר נדחית האילונית מלשתות משמע דאם נולד לו אפילו בן אחד קודם הקינוי היתה שותה והיינו בן היינו בת לענין זה וק"ל:

שלא נאמר בתורה וכו'. כתב הראב"ד ז"ל פ"י לא הקפידה תורה שתהא האשה הזאת ראויה לילד ע"כ. ומרן ז"ל כתב עליה ופשוט הוא שזהו פירוש דברי רבי עקיבא ור' ישמעאל ע"כ. הנה ראיתי להמש"ל ז"ל שנתקשה בדברי רבינו ומרן ז"ל וז"ל יש לדקדק בדברי רבינו במ"ש שלא נאמר בתורה ונזרעה זרע אלא בראויה לילד דמשמע דאי הו"א דקרא מיירי אף במי שאינה ראויה לילד היה הדין משתנה וזה אינו שהרי אף לר"עק דאמר שאם היתה עקרה נפקדת אין אנו ממעטין אילונית אלא אמרינן דקרא לברכה הוא דאתא ונראה דזהו כוונת הראב"ד שהשיגו לרבינו וז"ל פי' לא הקפידה תורה וכו' ומ"מ דברי מרן וכו' לא יכולתי להולמם דאם הבין דלרבינו ר"עק ור"י אינן ממעטין אילונית אם כן דברי רבינו אינן מדוקדקין ושפיר השיגו הראב"ד ואי ס"ל דדברי רבינו הם מדוקדקין אליבא דר"עק ממעטינן אילונית א"כ הקו' ע"ד הראב"ד זה פשוט וכו' דנהי דלהראב"ד זהו פי' ר"עק ור"י אבל לרבינו החילוק רב ביניהם וכו' וצ"ע עכת"ד. ולעד"ן גברא חזינא וכו' דאיך יתכן שהראב"ד בא להשיג והוא אומר פי' ועוד שדרכו להשיג בכח ואל וכאן השיג בדרך פי' ובעיקר קושייתו על רבינו שכתב דאי הו"א דקרא מיירי אף במי שאינה ראויה לילד היה הדין משתנה וכו' ע"כ והה"נ שהיה הדין משתנה שהרי בברייתא מחלקינן בין יש לו אשה ובנים לאין לו וסברת חכמים במתניתין היא באין לו דביש לו אף רבנן מודו ועלה קאמרי דאיילונית אינה שותה וכדבעי תלמודא ורבנן האי ונקתה ונזרעה זרע מאי עבדי ליה וכו' היינו באין לו ועלה מייתי דברי ר"עק ור"י לומר דקרא לא אתא אלא בראויה לילד דהיינו היכא דיש לו אבל באין לו אין לו להשקותה אי משום דאינו רשאי לקיימה אי משום דקרא קפיד אונזרעה וכו' דבעינן לפחות שתהיה לו אשה או בנים וא"כ אי הוה מוקמינן לקרא אף במי שאינה ראויה לילד כלומר ואפי' באין לו פשיטא ודאי ואילונית דהיתה שותה ונמצא שדברי רבינו מדוקדקין אלא שמפני שיש לנו לטעות קצת במ"ש אלא בראויה לילד דמשמע דעלה קאי לכך פי' הראב"ד ז"ל דכוונת רבינו אינה אלא לומר שהתורה לא הקפידה אלא לשיהיה לו אשה או בנים ולא הקפידה על זאת אם היא ראויה או לא והן הן דברי ר"עק ור"י ודברי מרן הקדוש נכונים ומכוונים ודו"ק:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה