אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות סוטה· רבי מסעוד חי רקח

פרק ב · הלכה ז

הלכה ו

אשה העומדת לשתות וכו'. הק' בני ידידי המשכיל יצחק יצ"ו דאף דבגמרא פרק החולץ יהיב טעמא לב"ה דאמרי או שותות והביא האיש את אשתו אמר רחמנא וליכא אלא מתוך שלא שותות לא נוטלות כתובה ע"כ דאמאי לא אמרינן הכי בההיא דהיו העם מרננין אחריה אחר הקינוי והסתירה דאינה שותה ונוטלת כתובתה והרי הדברים קל וחומר דהרי התם היא קרובה לנטמאת כיון שהגיע לגדר זה ואפ"ה לא הפסידה כתובתה ואילו הכא אף שאין העכוב ממנה תפסיד כתובתה. והשבתי לו דודאי לפי שיטת מרן ז"ל אין כאן קושיא דהתם הסתירה ע"י ע"א היא ולא אלים חיליה להפסידה כתובתה ואף למה שכתבתי אני הצעיר שם אין כאן קושיא דהתם היא טוענת הי"ל להשקות אותי תכף לסתירה. והוא השיב לי ע"פי מ"ש למעלה דהביזוי שנוהג בה הכהן וכו' הוא לעונש הסתירה וכיון שכן כאן שא"א להשקותה דין הוא שתפסיד כתובתה משא"כ שם שכל העם מרננין אחריה עד שנתבזית ונמאסה בעיני כל העם כבר קבלה עונש הסתירה ולכך אינה מפסדת כתובתה והתירוץ היותר נכון נראה ע"פי דברי הגמרא דהכא שאני שאין כאן בעל שישקה אותה והיורשים אומרים לה תביא ראיה שלא זינתה וניתן ליך כתובתיך כמ"ש בגמרא דב"ה דשטר העומד ליגבות לאו כגבוי דמי משא"כ שם שהבעל קיים והיא אומרת לו השקני:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות סוטה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה