מעשה רקח על הלכות סוטה· רבי מסעוד חי רקח
פרק ב · הלכה ג
תחת אישה פרט לקטן. ק"ק דתפ"ל דאין אישות לקטן דהא תנן פ' האיש מקדש ופסקו רבינו פ"ד דה"א דקטן שקדש אין קדושיו קדושין מעתה למאי אצטריך קרא למעוטיה ובשלמא קטנה יתכן שקבל אביה קדושיה אבל קטן לא יתכן מ"הת. וי"ל דאגב דממעט לאנדרוגינוס דהוא ספק כמ"ש רבינו שם פ"ב דין כ"ד מיעט נמי אשת הקטן אף דאינה אלא מדרבנן. א"נ י"ל דקטן דקאמר היינו גדול בשנים אלא שעדין לא נראו בו סימני גדלות כמ"ש שם באותו פרק ומה שלא הזכיר רבינו הטומטום שגם הוא ספק כמ"ש שם פ"ד היינו משום דהאנדרוגינוס יש לו נישואין מה שאין כן הטומטום כמ"ש פ"א דא"ב דין ט"ו:
ונעלם מעיני אישה פרט לסומא. אף דכתיב מעיני ולא כתיב מעין לא ממעטינן אלא סומא גמור דכיון דבראיה תליא מלתא כל שרואה אפי' בעין א' לא מיעטו הפסוק ומינה גם להחגרת או שאין לה כף שכתב רבינו הכוונה שאין לה כף כלל ובפי' המשנה כתב להדיא שאין לה ידים וכן לשון רש"י ס"פ ארוסה וכו':
ואמר אל האשה פרט למי שאינה שומעת. מרן ז"ל ציין למי שאינו שומע שהזכיר רבינו לעיל ממתניתין דואלו שב"ד מקנין להם וכו' ונראה שאין צריך דכיון דמיעט קרא להדיא גבי אשה ומהיקשא דאשר תשטה אשה תחת אישה מדמינן להו אהדדי מעתה אין צריך עוד לדרשא אחרת. גם בספרי הובא בילקוט דרשו ואמר הכהן אל האשה בכל לשון שהיא שומעת ע"כ מכלל דבעינן שתשמע. ועוד כתב מרן ז"ל דצריך טעם למה השמיט רבינו שוטה ושוטת ע"כ דלפי מה שהקדים ז"ל ממתניתין דואלו שב"ד מקנין להם וכו' הרי כבר הזכירו רבינו פ"א דין י' אלא האמת הוא דאין לו להזכירן מפני שאינן בני דעת כלל ואיך יתקיימו הכתובים וכו' והרי הן בכלל קטן וקטנה דאינן בני דעת וראיתי להתי"ט ז"ל ס"פ ארוסה דברים מגומגמים וכבר עמד עליהם בס' קול הרמ"ז ז"ל וספר בית דוד נר"ו ע"ע: