מעשה רקח על הלכות סוטה· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה ג
קנא לה על שנים כאחד וכו'. כתב מרן ז"ל שהוא מחלוקת בירושלמי ופסק דמקנא לה משום דמקמי הכי מתניא בסתם וכו' ובפ"ב דכריתות תנן ד' מביאין קרבן אחד על עבירות הרבה וחד מנייהו המקנא לאשתו על ידי אנשים הרבה ע"כ. והקושי מבואר בדבריו דמשמע דההיא מתני' דכריתות הוא דינו של רבינו ואם נאמר כן תקשי על הירושלמי אמאי לא מותיב מהך מתניתין למ"ד דאינו מקנא לה בשנים או יותר משנים. הן אמת דעל הירושלמי גופיה אין להקשות כן משום דכיון דדייק לומר לשני בני אדם כאחד ומדמה לה לאביה ולאחיה וכו' משמע שהכוונה היא משום דכיון דאין בהם איסור יחוד דהא קי"ל אשה אחת מתייחדת עם שני אנשים כדתנן בשלהי קדושין א"כ כי היכי דאין בהם איסור יחוד אפשר דאין בהם דין קנוי ודייק דמדמי לה לאביה ואחיה ובנה דקי"ל מתייחד אדם עם אמו ועם בתו וכו' כמבואר יוצא מתוך דברי הירושלמי שם בראש הפרק עי"ש וכיון שכן מתניתין דכריתות אינו ענין לזה דהתם לא אשמועינן אלא דע"י אנשים הרבה בקרבן אחד סגי והיינו כדינו דהיינו בזה אח"ז וכמ"ש רבינו פ"ד דין י"ו וציין מרן ז"ל מהך מתני' גופיה ולהכי אין מקום להירושלמי להביא משנה זאת אבל למרן ז"ל קשה כמבואר וכבר נתעורר בזה המש"ל ז"ל והאריך בדבר ובסוף דבריו עמד ע"ד הרב"י שעמ"ש הטור בדברי רבינו ציין ז"ל הרמב"ם פ"א והוא בפ"ק (צ"ל בפ"ב) דכריתות ועוד הוסיף דברים שבאמת הם מגומגמים הרבה וכתב עליו המש"ל ז"ל וכבוד אלהים הסתר דבר עי"ש. ואני הפעוט רחפו כל עצמותי בשמעי דברים כאלו על מרן הקדוש רבן של כל בני הגולה ובחפוש קל מצאתי להרב המאסף לכל המחנות ז"ל שם שהביא דברי הרב"י גופיה בבד"ה שהעביר הקולמוס על ובפ"ק דכריתות וכו' ומחק כל אותו הלשון ע"ע והוא מבואר כשמש בצהרים שהרגיש כנז"ל ולא הביא הדין אלא מן הירושלמי הנ"ל אשר מזה נמשך וכל הישר הולך שגם בלשון זה שבכסף ז"ל צריך להעביר הקולמוס בהא שכתוב ופ"ב דכריתות תנן וכו' שהרי הוא עצמו הגיה והודאת בע"ד כק' עדים דמי שלי"ת ב"ה וקורא אני על דברי המש"ל ואולם הר נופל יבול (כאן חסר וחבל על דאבדין):