מעשה רקח על הלכות מתנות עניים· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה ח
כמה כדי שבעו וכו' מן הכוסמין לא יפחות מקב. צריך להגיה מקב וחצי כלשון המשנה והברייתא בערובין דף כ"ט וכן הוא נוסח אחר כתב יד. ומ"ש
מן החרובין שלשה קבין בכ"י נמחק ונ"ל שיש להגיהו שהרי איתיה בירושלמי ומ"ש
אתרוג אחד בנ"א כ"י מן התפוחין ואתרוג אחד וראיתי להפר"ח ז"ל שתמה על רבינו שהשמיט עוכלא תבלין השנוי בברייתא וגם על התוס' בנדה דף נ' שכתבו לחד שנויא דתבלין פטירי מן המעשר וצ"ע ע"כ והיה יכול לתמוה על התוס' ממשנה ערוכה פ"י דתרומות ופסקה רבינו פט"ו הל' ה' ביצה שנתבלה בתבלין של תרומה אפילו חלמון שלה אסורה ע"כ. ולענ"ד אין כאן קושיא לפי מ"ש התוספות בסוף אותו דיבור עצמו שהקשו מדאמרינן התם נמנו וגמרו דאין הפלפלין מטמאין טומאת אוכלין ובפ' בכל מערבין אמר זרע גרגיר למאי חזי שכן ראשונים שלא היה להם פלפלין היו שוחקין אותם ומטבלין בו וכ"ש דפלפלין מתעשרין מהאי טעמא ותירצו דיש לחלק בין פלפלין לזרע גרגיר ע"כ וכן כתבו ז"ל שם דף כ"ח ופרק יום הכיפורים דף פ"א נרגשו מהך ברייתא גופא דקתני (עקלא) [עוכלא] תבלין ותירצו דיש מיני תבלין הרבה דהנהו דלטעמא עבידי מעיקרא פטורין מן המעשר וכו' ויש מהם דחזו לאכילה בעינייהו וכו' ולפעמים שמתבלין בהן הקדירה ואינהו חייבין במעשר ובהנהו הוא דמיירי בערובין דקתני (עקלא) [עוכלא] תבלין וכו' עיי"ש והוא מכוון למ"ש פרק בא סימן שעליהן הקשה הפר"ח ז"ל והרי נתבאר שאין כאן קושיא אלא שלא ידעתי למה לא הזכירו התוס' מתני' דתרומה הנ"ל ואיך שיהיה גם לדעת רבינו ז"ל שכיון שעל כרחך לאו בכל מיני תבלין איירי דהא נמנו וגמרו קתני התם לא רצה להזכירה כשם שלא הוזכר השיעור בכמה מיני פירות ודברים אחרים מכ"ש שכבר ביאר דכדי שביעה היינו מזון שתי סעודות ועיין לרבינו פט"ו הל' י"ב ופ"ב הל' ה' ועוד הזכרתי תירוץ אחר בס"ד בחבורי פ"א דהלכות ערובין הל' י"א והמעיין יבחר: