מעשה רקח על הלכות מתנות עניים· רבי מסעוד חי רקח
פרק א · הלכה א
אחד הקוצר ואחד התולש וכו'. ידוע דקוצר היינו במגל ותולש הוא ביד ובחולין דף קל"ז אמרו דתניא [ר' יוסי אומר] קציר אין לי אלא קציר עוקר מנין תלמוד לומר לקצור תולש מנין ת"ל בקוצרך ופירש"י עוקר עם השרשים כגון עדשים תולש ביד ולא עם השרשים כגון פולין ע"כ. והיינו כי אורחיה שאמרו שם. וראיתי להפרי חדש ז"ל בנמוקיו על רבינו שכתב וז"ל וקצת תימה על הרב שסתם ולא ביאר וכו' ע"כ ותמיהא כזו הו"ל לתמוה ג"כ על מרן ז"ל שציין לדברי רבינו מזאת הברייתא עצמה ולא נרגש שרבינו לא הזכיר עוקר כי אורחיה. אכן נראה לענ"ד פשוט עם מ"ש תוס' שם דאצטריך תרי קראי משום דעוקר הוא קצת אורחיה טפי מתולש ע"כ כלומר דאי הוה כתיב חד קרא לא הוה מרבינן כי אם עוקר דהוי כי אורחיה אבל תולש דלאו כי אורחיה כל כך הייתי פוטרו לכך אצטריכו תרוייהו מעתה הדבר מבואר לדעת רבינו שהזכיר תולש אף דלאו כי אורחיה כל כך ומכל שכן עוקר דהוי כי אורחיה וכבר ביארו בריש פ"ד וזה נראה טעמו של מרן ששתק האמנם לפי מה שאכתוב בפ"ב הל' ו' אינו נראה כן אלא הדברים כפשטן עיי"ש: