אור ברסלב

מעשה רקח על הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבי מסעוד חי רקח

פרק יא · הלכה ז

הלכה ד

וערב יו"ט האחרון היה הוידוי וכו'. פ"ב דמעשר שני תנן ערב יו"ט הראשון של פסח היה הוידוי ומרן ז"ל כתב דגירסת רבינו ערב יו"ט האחרון והביא לו סמוכות מהירושלמי דפריך ויתודה ביו"ט הראשון של פסח ומתרץ כדי שיהא לו מה לאכול ברגל ופריך תו ויתודה בשחרית ומתרץ עד כאן מצוה לאכול ואם איתא שהביעור היה מערב יו"ט הראשון הרי לא היה לו מה לאכול ברגל ע"כ. ודברים תמוהים לי הם דאדרבה משם מוכח דהביעור היה בעיו"ט הראשון דוקא דהא ודאי דהביעור הוא קודם הוידוי ובמשנה ראשונה קתני עיו"ט הראשון של פסח היה הביעור וכו' ובתר הכי קתני במנחה ביו"ט האחרון היו מתודים ועלה פריך הירושלמי דהיה לו להתודות ביו"ט הראשון כיון שהקדים לו הביעור ומתרץ וכו' ולפי' מרן אם הגירסא שבעיו"ט האחרון היה הביעור מאי פריך דהיה לו להתודות ביו"ט הראשון וכי יקדים הוידוי להביעור זה דבר בלתי אפשר גם מה שהכריח ז"ל דאם איתא שהביעור היה מעיו"ט הראשון הרי לא היה לו מה לאכול ברגל ולא ידעתי איך הכריח מהוידוי להביעור דהכי השקלא וטריא של הירושלמי אינה אלא על הוידוי אבל הביעור לא איכפת ליה דודאי אין אדם מבער כל מה שיש לו וישאר רעב ברגל תדע דרבינו גופיה כתב דאינו מתודה עד שלא ישאר אצלו אחד מן המתנות הרי שהקפידה היא בוידוי ולא בביעור כלומר בשעת הביעור ברם האמת נראה שגירסת רבינו היתה עיו"ט האחרון וכדברי מרן ז"ל:

תוכן העניינים

מעשה רקח על הלכות מעשר שני ונטע רבעי

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה