מעשה רקח על הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבי מסעוד חי רקח
פרק ו · הלכה א
מתנה ואומר וכו'. משמע דאתרווייהו קאי בין אנתפזרו סתמא בין אבלל וחפן דלא כהרע"ב ז"ל שלא הזכיר תנאי אלא ברישא אך קשה דרבינו פסק לעיל פ"ד הל' ח' דמעשר שני של דמאי מחללן כסף על כסף וכסף על נחשת וכו' משמע דבודאי אין מחללן כהאי גוונא ואיך התיר כאן לחלל כהאי גוונא ולכאורה הייתי רוצה לתרץ (דהה"נ) [דאה"נ] דלכתחילה אין לעשות כן בודאי אלא דהכא שנתפזרו המעות ונתערבו הו"ל כדיעבד ושפיר דמי ודייקי טפי דברי רבינו שכתב שם תיבת לכתחילה וכו'. והתוס' יו"ט ז"ל תירץ ע"פ מה שכתב הרע"ב ז"ל דשל שני מלכים והשני חריף מחללין והתוס' בב"מ דף מ"ד כתבו דמשאינו חריף על החריף מחללין והשתא הכא דמעות הרבה הם ומסתמא יש ביניהם חריפין יותר מהאחרים ויחלל על החריפין דוקא וכו' ע"כ. ולענ"ד נראה כמ"ש והמעיין יבחר: