מעשה רקח על הלכות מעשר שני ונטע רבעי· רבי מסעוד חי רקח
פרק ג · הלכה יז
מעשר שני ממון גבוה הוא. עיין מ"ש מרן ז"ל משם מהר"י קורקוס ז"ל דדוקא להאי מילתא אמרו לאו כמי שהורמו דמיין וכו' ע"כ. כתב עליו הרב עצמות יוסף ז"ל דהלשון מגומגם דמתחילת לשונו משמע דדוקא להך מילתא ומסוף לשונו משמע דמלישנא דקרא נפק"ל הכי ועוד דבהלכות אישות ופ"ו דהלכות מעשר פסק דכמי שהורמו דמיין וכו' ע"כ. וזה כבר נרגש בו מרן ז"ל ולזה הביא דברי מהר"י קורקוס ז"ל ויש ליישב דבריו כמבואר למעיין ובשיטה מקדושין שנדפס מחדש משם גאון לא נודע שמו מצאתי כתוב וז"ל וקסבר מתנות שלא הורמו וכו' ולית הלכתא הכי דקי"ל כמי שהורמו דמיין אי נמי אע"ג דקי"ל כמי שהורמו דמיין דהוי ממון כהן אבל קדושתיה לא חייל עד שעת הפרשה ממ"ו נר"ו עכ"ל. ולענ"ד עוד נדקדק לשון רבינו שכתב
והמקבל מפריש המעשר דהוי שפת יתר אלא נראה דכוונתו דכיון דנפסקה ההלכה להדיא כר' מאיר בהא דמעשר הוכרח רבינו לפסוק כן ולא מטעמיה וכדאמרינן בכמה מקומות כוותיה ולא מטעמיה דהרי טעם גדול יש לנו בדבר שהרי המקבל מפריש המעשר דנמצא שלא נתן לו המעשר במתנה שהרי עתיד הוא להפרישה ואז תחול עליה הקדושה כדברי הרב הנ"ל ז"ל ופשטה דמתני' פ"ד דמעשר שני מסייעא ליה: